תמונת יד מלטפת את הפרחים - התוך פוסט בנושא אוננות נשית, באתר של מאור קפלן- מובילה תהליכי חינוך מיני במרחב הדתי

לך, שפתחת מייל אנונימי כדי לשתף בסוגיה שכל כך מטרידה אותך: אוננות.

לך, שהגעת אליי מובכת עם עיניים ברצפה ופחדת מה אחשוב עלייך אחרי שאדע שאת מאוננת.

 לך, יקרה, שלא רצית לצאת לדייטים עד שלא תפטרי מהאוננות.

לכן, ולכל היקרות האחרות שמרגישות בודדות, אשמות, מוצפות. לכל מי שלא העזה לפנות. למי שמרגישה שהיא פוגעת בעצמה. למי שמרגישה שהיא לא אמורה לעשות דברים כאלה, רק בנים. למי שלא יודעת איך לקרוא לזה. למי שלא יודעת איך להפסיק. למי שמרגישה סוטה.

אתן יקרות. ונורמליות. אוננות היא תופעה טבעית, והיא משותפת להרבה מאוד מאוד בנות. בעולם של היום, כשבנות מודעות למיניות שלהן, ומצד שני עדיין לא חוות מיניות זוגית, זה כל כך הגיוני.

כשאפגוש אותך ונדבר את תיראי לי הכי אהובה ורגילה ומחוברת לגוף שלך.

חשוב לי שתדעי כמה את נורמלית כדי לא לשקוע באשמה. בשנאה עצמית. בתחושת חריגות. זה שלא מדברים על זה לא אומר שאת היחידה. זה אומר שעדיין הנושא נשאר, איך אומרים, בצנעה. אולי זה טוב, אולי זה לא. אבל זה קיים, אצלך ואצל עוד כל כך הרבה.

התפיסה התורנית לפי רוב הדעות היא שאוננות לנשים היא לא אסורה. אך עם זאת כדאי לנסות להמעיט באוננות, בעיקר כשהיא מלווה במחשבות ופנטזיות מיניות. זאת כדי לא לשקוע בתוך תאוות המין, ולנסות לייחד את העונג המיני לקשר זוגי.

אבל, העבודה הזו מתאפשרת רק כשאת מפסיקה לשנוא את עצמך. רק כשאת מבינה שאת טובה. שזה בריא ונורמלי. ורק אז את יכולה להתחיל לעבוד. הניסיון לעבוד מתוך חרדה וכעס הוא כמעט אבוד.

באוננות, כמו בעוד הרבה דברים בחיים הדתיים, אנחנו לא נבחנים ב"האם הצלחתי להפסיק". אלא ב"האם הצלחתי לעשות עבודה". כשמישהי מנסה להפסיק לגמרי עם אוננות, ואז פתאום לא מצליחה, היא מתמלאת ברגשות של "איך זה קרה לי שוב, איך אני לא מצליחה, איזה דפוקה אני". ואם היא מבינה שזה לא "הכול או כלום", אלא המון ניסיונות קטנים, אם היא מנסה להתמקד בכל הפעמים שבהם היא נמנעה, אז יש המון המון במה להיות גאה. אני שמחה איתך במודעות הגוף שלך. אני שמחה להיות שותפה לעולם שיש בו עין טובה על גוף ועל מיניות . ואני מאחלת לך להיות בעין טובה כלפי עצמך. וגם אם יש לאן לשאוף, וגם אם את מסמנת לעצמך אופק גבוה, זה בסדר. זה לא אומר שעכשיו רע. ההשתלמות שלנו בעולם היא החיים. והשאיפה לאזן גוף נפש, לדייק את עצמנו אל ה', לעבוד אותו, היא מתח החיים. ואת אהובה, עם העבודה שיש לעשות.

נהנית? שתפי את הקטע עם העולם

להדפסת הקטע

כתיבת תגובה

קטעים נוספים שאולי יעניינו אותך:

הורות

שיח על הפרשות

כשאנחנו מלוות בנות לקראת התבגרות, אנחנו מנסות להפחית חוסר וודאות לתת תחושה ש"את לא לבד" שמסע ההתבגרות הוא מרגש והוא חלק מהוויה נשית משמחת. אחד

המשיכי לקרוא »