בנות פוגעות מינית

בפעם הראשונה שמישהי שיתפה אותי בכך שהמחנכת שלה פגעה בה מיני*ת,
שמעתי בתוכי קולות מפקפקים
"היא בטוח מגזימה, למה שמורה תעשה דבר כזה. מה נסגר?"

מזל שקלטתי את הקולות האלה בזמן, כי אז ניסיתי להבין
למה אני מפקפקת?
הרי אם היא הייתה אומרת לי שרב הישוב פגע בה, או ראש האולפנא הגבר, הרי הייתי ישר מאמינה. למה פה אני מפקפקת?
והבנתי
אני פחות מכירה מקרים של פגיעה על ידי נשים. זה נשמע לי מוזר והזוי.
אני רגילה ל"רוב הפוגעים הם גברים. תגידו לילדים לבקש עזרה מאישה"
זה כמובן נכון, רוב הפוגעים הם גברים, אבל יש גם פוגעות נשים.
אנחנו פחות שומעים עליהן, פחות מכירים. אבל זה לא אומר שהן לא קיימות.

כשזיהיתי את הקולות הללו בתוכי הבנתי
אלו גם הקולות שהנפגעת שומעת בתוכה
"אין מצב, אני בטוח ממציאה, זה לא היה מינ*י, למה שמחנכת תעשה דבר כזה. דמיינתי"
ואלו גם הקולות שהיא עלולה לשמוע מהסביבה
"את מגזימה, למה נראה לך".

אני הייתי צריכה לעבור תהליך
לפתוח את הלב
ולהבין
פגיעות מתרחשות גם על ידי נשים.
זה היה תהליך. להפנים זאת לתוכי. להאמין באמת.
מאז שהלב שלי נפתח והאמין שמעתי עוד ועוד מקרים
כואבים. המורה, רכזת הנוער, המנהלת, המדריכה.
קשוח.

זה חשוב לי לכתוב על זה, בשביל שלוש קבוצות:

*הנפגעות. אם את חשה שמישהי נכנסה למרחב האינטימי שלך. נגעה בך בצורה לא מתאימה. תדעי שזה יכול לקרות, תדעי שזה אמיתי. תדעי להגדיר: עברת פגיעה. תשתפי. תתלונני. תטפלי בעצמך. תאמיני קודם לעצמך. אחר כך תמצאי מי שיאמין לך. מגיע לך ריפוי.

*ההורים. צריך ללמד את בנותינו להזהר גם מפגיעות על ידי נשים. נכון, רוב הפוגעים הם גברים, אבל לא רק. לומר "גם אם אישה נוגעת בך בצורה מבלבלת, נכנסת למרחב האינטימי שלך, נוגעת בך באיברים הפרטיים, זה לא בסדר. תדעי לעצור את זה אם את מסוגלת, ובכל מקרה לבוא לשתף".

*חברה. להאמין. לפתוח את הלב לאפשרות הכואבת של פגיעה על ידי נשים. אם נפתח את הלב, ניתן אפשרות להתלונן, להציף. וממילא להירפא, להתלונן, לעצור.

יותר קל להדחיק, יותר נכון לעמוד מול התופעה באומץ.
יש לנו כוח. לתמוך, לעבור תהליכי ריפוי, למנוע את הפגיעות הבאות.