גילוי וכיסוי בצניעות

שאלו אותי על בגד ים צנוע בחוף נפרד, או בבריכה של בנות. האם לעודד בנות ללבוש בגד ים עם שרוול ומכנסון כדי שיתרגלו. כדי לא לסתור את היומיום. או לתת להן בגד ים אמיתי.

והאמת?
אני חושבת שצניעות בנויה מתנועה של גילוי וכיסוי.
במקומות מסוימים מכסים
ומקומות אחרים מגלים.

אם הצניעות הופכת להיות רק כיסוי, זה נתפס כתנועה חונקת. סוגרת עלייך. מדכאת את כוחות הגוף והמיניות שבך.
כשהצניעות היא רק כיסוי את מרגישה מוחבאת.
וכשמגיע זמנך לגלות, את מרגישה שאסור, שאי אפשר, זה לא מתאים! איך אפשר לגלות אחרי שנים שכיסית וסגרת וחשבת שהגוף תמיד צריך להיות מוחבא?

ולכן חשוב כל כך לאפשר מרחבים של גילוי
שמשלימים את תנועת הכיסוי.
מרחבים שבהם יש מקום לגוף. לחשיפה. לשחרור.

לאישה נשואה יש מרחבים שבהם היא סוגרת את המיניות שלה, מאפקת אותה – במרחב הציבורי, מול גברים אחרים
ויש מרחבים שבהם היא מגלה את המיניות שלה – מול האיש. במרחב הזוגי.

לבנות שלא נשואות
חשוב גם לאפשר מרחב של גילוי. של חשיפה.
אחרת הצניעות תחנוק אותן.

לכן בעיניי חשוב לאפשר בין בנות גבולות אחרים. לא לשמור אותו דבר כמו בחוץ. לאפשר מרחב משחרר יותר!! מרחב מגלה, מרחב מתרגש, מרחב סוער, מרחב עוצמתי, מרחב זקוף קומה וגוף, מרחב יותר חושף. מרחב שמתרגל גילוי. במידה.
זה מאמן לכך
שיש מקומות שצריך להסתיר
ויש מקומות שאפשר לחשוף!!!
צניעות היא לא רק הסתרה!
היא שמירת הגילוי, איזונו במרחב, הבאתו במקומות הנכונים.

אז אני בעד לאפשר.
בגד ים אמיתי.
שיעור מחול עם בגדי מחול.
הצגה של בנות שהיא לא עם חצאית.

לכל בית ולכל מרחב חינוכי יש איזונים אחרים – מה מידת הגילוי שמתאימה. כי צריך מידה, גם בין בנות. צריך החזקה גם בין בנות. לא שחרור מלא.
אין חוקים ברורים. הקשב ללב ולערכים האישיים ממש חשובים.
אבל חשוב לחפש גם את התנועה הזו.
איפה פותחים. מאפשרים.
כדי שהצניעות לא תהיה חנק, אלא תנועה.
תנועה של דיוק. איפה מכסים. איפה מגלים.
הכיסוי אמור לאפשר לנו גילוי מדויק ונכון יותר. בזמן ובמקום הנכונים.