כשהייתי עו"סית, הייתה לי מטופלת מתוקה, כתה י', שביעית מתוך שמונה ילדים. פעם היא ישבה אצלי בחדר, ואומרת לי "מאורי, אני נשבעת לך, אין מצב שאבא שלי נגע באמא שלי אי פעם. הוא פשוט צדיק מדי בשביל זה".
התחושה שדת לא עובדת טוב עם מין
היא הגיונית ממש. הרי כל המיניות שרואים סביבנו לא שייכת לעולם דתי.
אבל האמת, זו אמירה מבאסת.
תחושה שאת צריכה לבחור: או שאת דתיה, או שאת מחוברת למיניות שלך. אי אפשר ביחד.
היא, אגב, בחרה במיניות, על חשבון הדת.
יש משהו בריא בלהנכיח בבית מרחב של מגע. טיפוח. גוף.
לחבר בין גוף לנפש במרחב הביתי.
לא בתאוריה. לא בסיסמאות, אלא בדרך החיים.
מגע בין אבא לאמא. לא בצורה שמביכה את הילדים, או אותם. מגע פשוט, זורם, שמתאים לעולם הערכי שלכם. אבל מגע.
להראות שאהבה כוללת גוף.
לטפח את הגוף.
השקעה בניראות.
משהו שיאפשר לילדים שלנו לחבר בין העולמות.
להרגיש שהיותם בגוף זה חלק מהיותם עובדי ה'.
לחוות שהחלקים המיניים שבתוכם הם חלקים בריאים מהיותם דתיים.
וגם אם הדת מכוונת, מדייקת את הכוחות האלה
זה רק בגלל שהם נמצאים עוצמתיים ומבורכים כל כך.