האיש שלי

האיש שלי

זה המילים שיוצאות לי כשאני מדברת עליו, על האיש שלי. הרבה פעמים זה תופס מתבגרות, וכשמגיע זמן השאלות הן שואלות – למה את קוראת לו האיש שלי ולא בעלי?

התשובה הראשונה שלי: בגלל הרבנית רבקה. כשהרבנית רבקה שפירא הייתה מדברת על ר' משה, היא הייתה אומרת האיש שלי. וכשהיא אמרה את זה ככה, עם האהבה המיוחדת שעברה דרך המילים, עם כל החיבור שלה למהות הנשית, ועם כל השונות ביניהם, והעומקים, והאינסופיות, משהו בזה היה שובה לב.

התשובה השניה שלי, היא הציטוט מספר הושע שהרבנית רבקה הייתה אומרת.
וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי.
פרש שם המלבי"ם
שם "בעל" מורה על הממשלה והקנין שמושל על הדבר מפני שהוא שלו וקנינו, ושם "איש" מורה על האהבה והקורבה והאישות.

אין לי בזה אידאל. אני לא חושבת שכל אחת צריכה לקרוא ככה. אין לי שום בעיה עם המילה 'בעלי'.
אבל במהות, מרגש אותי שאנחנו בשלב בהיסטוריה, בשלב בגאולה, שיש לנו אפשרות להיות בזוגיות שלא מבוססת על ממשלה, שלא מבוססת על בוס. יש לנו אפשרות לחיות באהבה וקירבה ואישות.
והאמת, זה חלק מהשפה שבא לי להביא למתבגרות. את משאלת הקרבה הזו.

ואולי גם לכן יותר קשה היום למצוא היום חתן. המשאלה שלנו גבוהה יותר. ובצדק.

'יום המשפחה'. יאללה ה' תברך את כל החברות שלי באיש. הגיע היום ההוא