הילד שלך עבר פגיעה מינית?

כשאמא משתפת אותי

בפגיעה מינית שהילדה שלה עברה

זה קורע את הלב באמת. ולא משנה כמה אני שומעת זה תמיד נורא. מטלטל. קשוח

והתחושות האימהיות שעולות

יש בהן כל כך הרבה אשמה – איך לא ידעתי ראיתי מנעתי

וכאב אמיתי ולב קרוע ובכי ולחץ

חשש מההמשך ומהדרך שיצטרכו לעבור

היא, הם. העתיד פתאום ערפל

בדידות

לא תמיד רוצים לשתף, לא תמיד יכולים. כמה לבד.

וכמה שזה קורע

אני חושבת שזה רגעים מרגשים

כי כשילדה או ילד מצליחה לחשוף סימן שיש לה אמון בהורים

ובעולם

סימן שהיא או הוא יכולים עכשיו להתחיל את תהליך הריפוי

כי כשהכול כלוא בפנים אי אפשר לצאת.

כשמשתחרר, אפשר להתחיל מסע

והאמת, ילדים שחושפים פגיעה זקוקים להורים שלהם.

ילד זקוק לכך

שיאמינו לו. קודם כל. שההורים יהיו בצד שלו.

שיבהירו – אתה לא אשם!!

שיאמינו בו. בכוחות שבו.

שיעטפו אותו בחוסר שיפוטיות ובאהבה.

שיהיו חיבוק.

שיחזיקו עבורו את האופטימיות בעולם

את התקווה בריפוי, בתהליכים של צמיחה.

אי אפשר שההורים יהיו עסוקים בדכאון ושנאה עצמית ואשמה. אי אפשר שהם יהיו עסוקים רק בעצמם. הם אלה שאחראיים על מרחב מצמיח. מבריא. על תפאורה של אמון עצמי וגדילה.

ולכן אני ממש ממליצה

ללכת להדרכת הורים

לאסוף את עצמם

לשחרר אשמה

לברר פערים ביניהם

למצוא מקומות לבכות בהם להתפרק בהם

כדי להיות בשביל הילד אסופים.

וזה קשה כל כך

אבל זה להיות הורה, להשליך עוגן כשסוער

כשהספינה מתהפכת.

והלוואי שנסלח לעצמנו

נדע להאמין בסיפור

נדע להאמין בילד

עם כל המסלול הקשוח

יש בו נקודה בריאה נקודה גודלת

להיות בשבילו. להיות גם בשביל עצמנו.

להאמין בעולם גם כשהוא מתגלה באיזורי הצללים שלו. אפשר לצמוח מפגיעה. הורים יכולים להיות כל כך משמעותיים בצמיחה הזו.