השאלה הזו מפעילה כל אישה באופן אחר, לוחצת על איזה כפתור
כשהייתי במחלקת יולדות לפני שנה וחצי
הייתה לידי אישה חרדית, מפה לשם גיליתי שגם היא אחרי לידה שישית
אמרתי לה – "איזה אלופות אנחנו!! שישה ילדים!!"
היא מסתכלת עליי ואומרת – "אלופות? שישה זה קצת מבחינתי! הלוואי שהייתי יכולה יותר! לאחותי יש עשרה, לאחות אחרת אחת עשרה. את יודעת איזו התמודדות זו עבורי שאני עכשיו רק אחרי לידה שישית?"
הסתכלתי עליה בהלם
אני הרגשתי אלופת עולם
ואז הבנתי
כמה אנחנו מושפעים חברתית בתפיסת הילדים שלנו
כמה לחצים מופעלים שם
זה לכל כיוון
מצד אחד –
הציפייה שתלדי
המבטים על הבטן
כעבור שנה וחצי שוב מבטים על הבטן
ההערות אם זה לא קורה
ויש תחושה שמספר מסוים של ילדים זה "עדיין לא מספיק"
מצד שני
המבטים והערות כשהלידות צפופות
לי מוכרת פעם אמרה "את בטוחה שאת עוסקת במיניות בריאה עם כל ההריונות שלך? אולי כדאי שתלמדי גם על אמצעי מניעה?"
מבוכה של נשים לשתף את הבוס שלהם בעוד הריון
חישובים שאנשים עושים לך כמה זמן בין הלידות והאם זה מספיק
הלוואי שנצליח לנטרל רעשי רקע
לעמוד נוכח פני ה'
כל זוג עם יכולותיו, כוחותיו
מה שלא תלוי בו
מסע הפריון שלו
בגוף ובנפש
לא ביחס ל-
לא בהשוואה
לא להיות מופעלים ממבטים והערות
נוכח פני ה', השותף השלישי, בנקיות.
(התמונה מלפני שנה וחצי… גדלה מאז ב"ה)