"אני מרגישה שדיברו איתי על הכול, אבל בהגזמה. זה לא היה מותאם. לא לגיל שלי ולא למה שהייתי זקוקה. אני מרגישה שנפגעתי מזה".
לאחרונה אני שומעת לא מעט נשים שחשות ככה כלפי הבית שהן גדלו בו.
לא מעט תלמידות שחשות ככה כלפי מוסד הלימודים שלהן.
אז איך מבחינים בין שיח בריא, שנותן מענה ומבסס ידע
לבין שיח מציף, מוגזם, שלא מותאם?
– בלי תיאורים גרפיים. בעיקר בגיל טרום-תיכון. ההדגמות, האיורים והתמונות המדויקים, הסרטונים המפורשים, ספרים מפורטים מדי – יכולים להיות חוויה לא נעימה. ילד שמקבל מידע יכול לדמיין אותו לפי הכלים הנפשיים שלו. כאשר מפגישים אותו עם מידע חזותי מדי, זה לא מותאם כלים, זה לא מותיר מקום לדמיון.
– האם יש עוד נושאי שיחה בבית/ בכיתה? כי מיניות זה חשוב והכול, אבל בואו, יש עוד דברים חשובים בעולם. כשמיניות נכנסת בתוך מכלול של חינוך – ערכים, אקטואליה, ידע כללי – היא תופסת מקום פרופורציונאלי. זה מצוין שיעורי חינוך בנושא מיניות. אבל לא כל שיעור חינוך צריך ללכת לשם, יש עוד נושאים לחנך אליהם. זה אחלה לנצל דבר תורה על שולחן שבת לשיח בנושא. אבל לא כל שבת. לא בכל פעם.
– אל תתנו לילד אחד לפתוח אתכם יתר על המידה. לפעמים יש ילד אחד יותר חשוף. והוא שואל שאלות יותר חשופות. צריך לזכור שהמטרה היא לא רק לתת לו מענה; אלא גם להגן על ילדים שעלולים להפגע מהתשובה. לפעמים צריך לומר "זו שאלה מצוינת. אני לא חושבת שזה מתאים לכולם פה לשמוע את התשובה, ולכן אני אענה לך אחר כך". (לפעמים הפוך, ילד כזה נותן הזדמנות לשיח גם עם הילדים האחרים. תלוי עד כמה השאלה עוסקת במיניות נורמטיבית, ועד כמה היא פותחת לתופעות קצה).
– שימו לב לעיניים שמולכם. האם הן מפוחדות? לחוצות? האם הן מקשיבות לכן או נאטמות? ההדהוד בעיניים של האחר הוא משמעותי. לפעמים אנחנו כל כך חדורות באידאל השיח, שאנחנו לא שמות לב למבע בעיניים שמולנו.
– תתפללי. על הדיוק, על הטעויות, על מה שנאמר מדי ועל מה שלא נאמר. יאללה אנחנו לא יכולות להיות קשוחות מדי עם עצמנו. בסוף הן גם ילדים של ה', בסוף יש להם בחירה חופשית. יאללה, הלב שלך במקום הנכון, את עושה עבודה מדהימה. אנחנו לומדות ומתדייקות, אשרינו