הילדים שלנו יגדלו לחיות בחברה מעורבת. צריך להכין אותם למציאות הזו.
לא משנה איפה הם גדלים היום: בסניפים נפרדים לגמרי או בישוב מעורב.
לא משנה אם זה יתחיל באוניברסיטה, או בשוק העבודה
אפילו אם תצליחו לדחות זאת לאחרי המכללה הדוסית, בסוף זה יגיע:
החיים הבוגרים שלהם יהיו חיים מעורבים.
שכנים, חדר מורים, משרד. העולם שלנו הוא עולם שבו גברים ונשים נפגשים.
צריך ללמוד לחיות עם זה נכון.
גם מי שבוחר להפריד, בגיל ההתבגרות וגם בבגרות, כדי להקל על האתגר (וזה מובן)
צריך לזכור – האתגרים האמיתיים הם איפה שאין מחיצה. ולכל אחד יש מרחבים כאלה.
צריך ללמוד להתמודד.
הרבה פעמים מורות שמעבירות שיעורים על בנים בנות מתמקדות בשאלת הקשר הזוגי: חבר/שמירת נגיעה
אבל יש שאלות הרבה יותר יומיומיות שנכונות לכל הבנות, ולא רק לחלקן:
איך מתנהלים באופן בריא במרחב מעורב?
זה דורש הבנה מה אנחנו רוצים שהמרחב המעורב יהיה, מה הציפיות, מה הרף ההלכתי
ואיך מגיעים לשם.
איך מייצרים קשר עם בני המין השני שהוא לא קשר רומנטי ומיני
איך מייצרים מרחב מעורב שהוא קונקרטי וממוקד
איך מייצרים שיח של הפריה הדדית
איך לא מגיעים למצב של קלות ראש וזילות
איך מסתכלים על בני המין השני באופן שלא מחפיץ
איזה איכויות מביאים למרחב הזה
איזה סוג שיח ולבוש לא מתאים למרחב מעורב?
בעיניי זה מרחב שדורש המון הכוונה ובירור.
אם שיעורים ושיחות על 'בינו לבינה', אז קודם כל על זה
כללי
איך לבחור שירות לאומי מתוך מודעות מינית?
א. איך הקשר עם הגברים בצוות? כדאי לשאול בנות שרות שכבר היו: האם הגבולות ברורים. מה הנורמות לגבי שיחות משותפות, באיזה שעות ואיפה. האם ואיך
לפוסט הזה יש תגובה אחת
אמיצה.עדיין לא קראתי
אשמח לקרוא ולהמליץ