לדבר צניעות

"אני לא אדבר עם ביתי על צניעות", היא אמרה. "אני לא רוצה לייצר אנטי כלפי המושג הזה. אני לא רוצה שהיא תשנא את המילה. והצנע לכת זה מושג פנימי ועמוק. אני לעולם לא אגיד לה שבגד הוא לא צנוע.

ואני בחיים לא אנעץ בה את המבט הזה של אל-תצאי-ככה-מהבית-זה-לא-צנוע".

אז כשהבת שלה רצתה לצאת רק עם תחתונים היא אמרה שזה לא מכובד

וכשהיא רצה ליד אורחים בלי בגדים היא אמרה שזה לא מתאים.

וכשהבת שלה גדלה ורצתה לצאת החוצה עם גופיה היא אמרה שזה לא מכבד את הגוף המקסים שלה.

והבת שלה אמרה שזה דווקא כן מכבד. ומבחינתה גוף יפה הוא לא גוף שצריך להתבייש בו.

ואמא הסתכלה עליה מבוהלת ואמרה "אבל זה לא מכבד, זה לא מכבד", והמבט שלה אמר "אל-תצאי-ככה-מהבית-זה-לא**)

וכשהבת גדלה והפכה לאימא היא אמרה

אני לא אשתמש במילה כבוד. אני לא אהרוס לבת שלי את המילה הזו. אני בחיים לא אסתכל עליה במבט של "זה לא מכבד אותך". כבוד זה מושג רוחני ועמוק. "מי זה מלך הכבוד". אני אשתמש במילים אחרות

אולי אשתמש במילים יפות יותר

אולי אגיד לה שזה לא

צנוע. כן . איזה מילה יפה.

*

די למכבסת המילים. אם כווץ אותך כשאמרו לך "זה לא צנוע"

זה לא יעזור לומר במקום "זה לא מכובד".

המילה לא משנה.

ההרגשה משנה.

אם תחושת ההגבלה מלווה אותך. היא תלווה גם את המילים המתחמקות שלך.

ואם יש לך חיבור, ואור בעיניים, ושמחה בתנועת הכיסוי

אז המילה צניעות, או המילה כבוד, או לא משנה איזו מילה

יוטענו במשמעות שאת נותנת לה.

ואם את בורחת מהמילה צניעות, כדאי לבדוק ממה את בורחת. זו לא המילה.

אל תתני לבת שלך את התחושה הכובלת והשיפוטית שאת קיבלת.

צניעות זו מילה יפה. יפה כל כך. הלוואי שתצליחי להשתמש בה.