לצנזר תמונות ומראות

נסו לדמיין אישה לפני אלפי שנים, לפני המצאת המראה. מתי היא רואה את עצמה?

כשהיא הולכת בבוקר לשאוב מים בבאר.

היא מסתכלת בעצמה, בבבואה שלה

היא לא רואה חצ'קונים, גבות מחוברות, שפם.

היא רואה תווי פנים כלליים, נשיים כאלה

ומאז ועד לשאיבת המים הבאה

היא חווה את עצמה בלי לראות

רק מלהרגיש.

אחר כך הומצאה מראה וכל פעם שאישה התבוננה במראה, היא בחנה את המראה שלה. ובין לבין, היא חוותה גוף. בלי לראות אותו.

ומה קורה כשיש סלפי

וזה סוג של מראה תמידית שהולכת איתנו

ויש אינסטגרם ופייסבוק ותמונות כל היום

כמה אנחנו בוחנות את עצמנו

מסתכלות מבחוץ

עורכות

פילטרים

כמה אימצנו על עצמנו מבט מצלמה

כי כמה טוב אפשר לחוש בגוף כשאת מתבוננת במבט של חצ'קונים, שערות, שומנים, איפור, תסרוקת

כדי לחוש שמחה בגוף זה מתחיל מחוויה

הגוף הזה שייך לי אני מתנהלת בתוכו אני מרגישה אותו אני חיה

החוויה שלי מספרת לי את עצמי

לא המראה

לא המצלמה

לא הסלפי

לא המבחוץ.

וחוויית הגוף מופלאה היא

לשם אפשר לחזור

לשם אפשר לשאוף

(גם בסוף אוגוסט אחרי שטחנו). יאללה זה הזמן לצנזר תמונות ומראות. להתחיל לחוש