מחשבות על נשים קרביות

אני רואה במלחמה הזו נשים מדהימות

שמסרו את חייהן, נפשן וגופן

למעננו. כפשוטו.

אני רואה במלחמה הזו חיילות מדהימות

שיום יום, מתמסרות למען כלל ישראל

נלחמות בלי תנאים ובלי יום ובלי לילה

למעננו, כפשוטו.

אני מלאת הכרת הטוב אליהן. ואנו חייבים להן המון.

עם זאת אני חושבת שאפשר לנהל דיון ציבורי מורכב יותר

על מקומן של נשים בלוחמה קרבית

לא כחשיבה שיפוטית על בחירות אישיות

אלא בחשיבה ערכית חינוכית.

רואה סביבי הרבה משפטים כאלה של

"ראיתם? נשים מסוגלות! הן יכולות להיות קרביות!

הן עושות את העבודה מטורף וזה דבר מדהים!!"

אני רוצה לומר –

אותי זה לא מפתיע שהן יכולות.

נשים יכולות הכול, בערך. כל מה שהן רוצות.

השאלה האם זה נכון. האם זה בריא, למשפחה, לאישה, למדינה.

האם זה בריא למשפחה?

מציאות של מלחמה היא לא מציאות בריאה וטבעית.

אבל אם כבר כזו מציאות,

נראה לי נכון שתהיה לילדים דמות הורית מלווה.

לא בריא לנפש שבמלחמה ילדים יישארו לבד עם שני הורים מגויסים.

נקודת המוצא שלי היא שיש הבדלים בין גברים לנשים,

ושנשים הרות, מניקות, ופעמים רבות נושאות איתן כישורים ביתיים טבעיים

והגיוני שיישארו לצד ילדיהן.

המציאות ששני בני הזוג הולכים ללוחמה מחוץ לבית

משאירה ילדים בלי מספיק חוסן. בלי הורה שהוא עוגן.

אפשר להסתדר, אבל הם הדור הבא, ובעיניי צריך להשקיע בהם ובבריאות הנפשית שלהם

זה לא שולי.

האם זה נכון לאישה?

אישה מחזורית עוברת ימים שונים במהלך החודש. המחזוריות משפיעה על המון מהמערכות הפיזיות והרגשיות שלה.

האם יש לה אפשרות להיות קשובה לגופה ולצרכים שלו במהלך לחימה?

האם יש לה אפשרות לממש הריון, לידה ואימהות כשרוח הקרב בגופה?

האם הנפש שלה מגיבה אחרת למראה גופות, מוות ופציעה?

יש פה לא רק שאלה של מסוגלות. אלא גם של מבנה נפשי, השלכות רגשיות, תפיסת נשיות.

האם זה בריא למדינה?

בין גברים לנשים לא חייב להיות מתח מיני.

אבל יכול להיות מתח מיני.

האם אנחנו רוצים להכניס את האפשרות הזו למרחבים הכי קרביים שיש

באימונים, במלחמה, בקרב, בטנק, בשטח?

האם זה באמת יישאר מרחב ניטרלי וממוקד מטרה?

(כל זאת מבלי להכנס לסוגיות ההלכתיות המורכבות הכרוכות בכך עבור חיילים דתיים).

טוב, אפשר לומר שאני פשוט מיושנת ושמרנית ועוד הרבה.

אפשר גם לומר

אלו שאלות שראויות להישאל, אפילו אם אתם חושבים אחרת.

ובתור אישה שמגדירה את עצמה פמניסטית – הן מעסיקות אותי מאוד.