מי שגופה ונפשה נושאים תפילה

“לי זה לא מסובך להסביר לילדה שלי איך מגיעים ילדים לעולם.

הרופא הפגיש את הזרע והביצית.

הכניס אותם לתוכי.

ואז את גדלת.

נקי. סטרילי”.

ככה היא אומרת

אני והיא דמעות

כמה סטרילי ככה כואב, טעון, מורכב.

מסע הפוריות מעביר גם מסע במיניות

כל זוג בדרכו שלו

החל מהמסע הנשי האישי –

איך הגוף שלי עושה לי את זה?

איך אני אישה בלי ללדת?

תחושת אכזבה

דרך המסע הזוגי

מה שווה המפגש שלנו אם אין ממנו פרי

בטן

או שיש מפגש מתוזמן, מכוון ילודה

לפעמים ניתוק בין המיניות הפשוטה לבין היכולת להרות

וגם זה פוגש. אולי משחרר אולי מטעין

“הייתי רוצה להסתבך”, היא אומרת, “להסביר על גוף של גבר וגוף של אישה. הייתי רוצה לחשוב שמיניות קשורה לילד. אצלנו היא לא”.

ורק רוצה לחבק. לאפשר שפה. לתת מקום. למי שחווה, למי שחשה רחוק, למי שטעון. למי שגופה ונפשה נושאים תפילה. מטען. אדמה מבקשת