מתי ללכת לטיפול?

כשהייתי בכיתה ו' עברנו טלטלה משפחתית, אחיין שלי נפגע והיה מאושפז תקופה ארוכה. זה היה לא קל. המחנכת שלי מאוד הזדהתה עם הכאב שלי וניסתה להיות בשבילי. היא בעיקר הציעה לי ללכת לטיפול ואמרה שלה זה מאוד עזר כשהיא עברה משבר. לא רציתי. אז היא הסבירה לי שוב כמה זה חשוב. ושוב. בסוף הסכמתי.

וזה היה זוועה. לא רציתי את זה. חיכיתי שייגמר. אולי גם נפלתי על מטפלת שלא התאימה לי. ואחרי כמה פגישות קיבלתי מספיק אומץ לסיים את הסיוט הזה.

בשביל טיפול צריך בשלות.

זה לא מספיק ששולחים אותך; זה לא מספיק שכולם מסבירים לך שאת צריכה; זה לא עוזר שכולם רוצים בשבילך.

לפעמים אומרים "לכי לטיפול!" וזה רק מייצר התנגדות

הנפש שלך צריכה להיפתח. המפתח תלוי בך.

אבל אל תוותרי על הזכות הזו.

לעבור מסע. לעבד. לעשות ריסטרט לנפש. להתחדש.

בשבילך. לא בשביל אף אחד אחר.

מיניות נוגעת במקום מאוד מאוד פנימי ועמוק.

ולכן חוויות לא פתורות במיניות יכולות להמשיך ללוות.

פלשבקים. חסמים. רתיעה. חוסר אמון. קושי להתמסר. מרחק מהגוף.

אני מאוד מאמינה שמכל חוויה אפשר להרפא ולהתגדל ולהשלים. אבל לפעמים זה מסע

מסע לא קל. אבל שווה לצאת אליו. שווה באמת.

כמה כוח יש

למישהי שנמצאת שם בשבילך, שיוצאת איתך למסע, עדה לסיפור שלך, ליציאה מהמיצרים שלך.

כשפגשתי אותך היית כל כך עצבנית על ששלחו אותך לטיפול, שכבר לא הצלחת לבחור בזה עבור עצמך. וזה מבאס. כי מגיע לך כל כך יותר טוב.

אז חפשי את הזמן שנכון לך. שאת פתוחה לעבור דרך

חפשי מטפלת שנכונה לך. בדיבור או בתנועה. אל תתייאשי מניסיון לא מוצלח.

אל תרגישי שאת עושה את זה כי הכריחו אותך. תבחרי בזה.

ובחרת בחיים, נשמע ציווי קל, זה לא תמיד קל. אבל תבחרי בחיים. מגיע לך