צפייה עם ביקורתיות

"זה בסדר, אני יודעת שמה שיש בסדרות לא נכון"

את המשפט הזה אני שומעת לפחות פעם בשבוע, כשאני מדברת עם מתבגרות על מיניות בסדרות.

והמשפט הזה הוא מקסים אבל גם קצת תמים. למה?

כי ככל שאנחנו מכירות פחות מרחב מסוים, ככה לפגוש בו דרך המדיה ישפיע עלינו יותר.

אם אני אראה סידרה שעוסקת בבדואים באוסטרליה, כל מה שיהיה בסדרה יראה לי נכון. אין לי מושג אם יש בדואים באוסטרליה, אין לי מושג איך הם מתנהלים. ולכן הדבר היחיד שאני יכולה לדעת עליהם, זה מה שאני רואה בסדרה.

לעומת זאת אם אני אראה סידרה שעוסקת במתנחלים, זה לא ישפיע עליי בכלל. גדלתי מתנחלת, אני מבינה שם כל ניואנס, אף אחד לא יכול לעבוד עליי.

כשאת רואה מיניות בסדרות, אין לך מושג איך נראית מיניות באמת.

ולכן זה לא מספיק לומר "אני יודעת שזה לא נכון".

את לא יודעת מה לא נכון.

זו כותרת כללית. אבל באמת באמת, תנסי לנסח מה בדיוק לא מדויק? קשה.

וכשהמפגש הראשון עם מיניות הוא שם, קשה להבין מה לא.

אני פוגשת נשים שנכנסו למרחב המיני. ויש להן תפיסה לא נכונה של חיי אישות. תפיסה שהיא לא תהליכית, תפיסה שאין בה הבדלים בין גבר לאישה, תפיסה שאין בה תקשורת על מיניות. תפיסה שהמיניות בה לא קשובה. לא מחוברת אל הלב. לא משתנה. תפיסה מרצה.

והן לא מודעות עד כמה זה המסרים שהן קיבלו, זה מה שהן ראו, ועד כמה זה פוגע במרחב עם בן הזוג. כמה צריך להשתחרר

אז מה אפשר לעשות?

מי שיכולה לא לראות בכלל סצנות מיניות, הכי טוב. הכי משחרר. הכי מאפשר לדמיון שלך ולגוף שלך מרחב פעולה.

וגם אם ראית בעבר, לא משנה מה, להפסיק לראות זה משחרר. זה מבריא.

ומי שכן רואה. חייבים לפתח ביקורתיות אמיתית. לא סתם בכותרת. לדבר עם מישהי בוגרת. ולהבין מה כן מה לא. לנתח מה את רואה.

את אמא? את מורה? תעזרי לילדות שלך. לפתח את הביקורתיות הזו. אנחנו חייבות לגרום לחשיבה. לתת להן שאלות נכונות לשאול. לפתוח כמה שיותר סימני שאלה. לתת תפיסה אמיתית, אלטרנטיבית. באיזה שלב של הקשר המגע הגיע? האם הוא הדדי? מי במרכז? ועוד שאלות חשובות שאפשר לשאול כשצופים ביחד.

אני לא מהמבוהלות. ב"ה שיש עוד הרבה דברים שבונים אותנו חוץ ממדיה. ב"ה שכל רושם הוא הפיך. ותמיד תמיד תמיד אפשר לתקן. אבל עדיף שמיניות לא תהיה עבורן בדואים באוסטרליה. שהכול כל כך משפיע. אלא שיהיה בסיס של הכרות עם הטוב. והבריא. שהמדיה תוכל פחות לקלקל.