קל יותר להתמסר להורות מאשר להשקיע בזוגיות

ילדים מאתגרים את החוויה המינית של ההורים שלהם. מרגע היותם. הנוכחות שלהם משביתת רומנטיקה.

זה נכון כשמגיע תינוק, וחדר השינה הופך להיות חדר עם ילד.

זה ככה כשהילדים יכולים בכל רגע להיכנס לחדר השינה,

זה נכון כשיש ילדים מתבגרים שהולכים לישון אחרי ההורים שלהם, שמודעים לכל צליל ולכל קול של דלת נסגרת.

בואו, זה לא קל לשחק את המשחק כשיש קהל. טכנית ונפשית.

ברמה העמוקה יותר: קל יותר להתמסר להורות, מאשר להשקיע בזוגיות.

לאימהות צעירות יותר קל להתמסר לגידול, לילד שצמוד למיטה, לצורך להניק ולהיות כל הזמן בקשב לבייבי, מאשר לפנות מקום ולעבוד על המרחב הזוגי.

להורים למתבגרים יותר קל להישאר ערים כדי לחכות לילד שיחזור הביתה, מאשר להישאר ערים בשביל הזוגי.

יותר קל לוותר על היחד, למענם, או בגלל העייפות מהם, או בגלל הנוכחות שלהם ברקע, או כתירוץ לגיטימי.

אבל בסוף בסוף, מה שהילדים הכי זקוקים לו, זה הורים אוהבים. הורים חבוקים. הורים עם מרחב זוגי ומיני חי ומלא ועוצמתי. האוויר שהם נושמים מוזן מהמרחב הזוגי. והוא, מה יהא עליו.

אישה שרוצה באמת להשקיע בילדים שלה, בעומק, צריכה לפנות מקום לאהבה הזוגית. בכל המימדים שלה. אמא צעירה שרוצה להתמסר לתינוק שלה באמת, צריכה ללמוד לפעמים להוציא אותו מהחדר. להיפרד. להזין אותו באהבת הוריו.

להיות הורים למתבגרים זה מאמץ. שהזוגיות לא תהפוך להיות 'זוגיות צימרית', זוגיות של רגעי חסד, 'כשהם במחנה'. זה מאמץ – להרגיל ילדים לדלת נעולה, למוזיקה מהחדר, לפנות מקום לזוג שאתם. מה הם ינשמו אם לא את אהבתכם. לאיזה חנק פנימי הם עלולים להגיע אם הזוגיות תחנק. עופו על עצמכם, זה יעיף אותם גבוה.