שעות מסך זה לא כזה מלחיץ

האמת, שאני לא כזה בלחץ משעות מסך.
לא מלחיץ אותי שילדים רואים סרטים, משחקים במחשב – בעיקר בחופש הגדול. אני חושבת שרובנו כילדים בהינו די הרבה במסכים, זאפ לראשון וסדרות ילדים בצהריים (הלב, פיטר פן, האקלברי פין, המומינים, זוכרים?) ובכל זאת יצאנו נורמלים.

יותר מעסיק אותי
מה הם רואים שם
באיזה תכנים הם פוגשים
יותר מעסיק אותי
האם הם מתפתחים דרך המחשב
האם הם לומדים, מאתגרים את עצמם, מפתחים מיומנויות חדשות?
או מבזבזים זמן, משכללים משחקי אלימות.
וזה פוקוס אחר.

כי מחשב זה לא רק רע ומסך הוא לא בהכרח גרוע
יש שם המון תכנים משמעותיים ובאמת מרחיבי נפש ותודעה
יש שם אפליקציות גאוניות ומלמדות בטירוף.

אני מציעה להרפות את המאבקים הבלתי נגמרים של "אבל כבר היית חצי שעה היום" "אני מרשה לך רק שני משחקים וזהו"
ולהפנות את המאמצים
להגביר את האיכות של מה שמתקיים במסך.

למה?
כי מתישהו הילד לא יהיה עם הסטופר שלנו על היד
הוא יהיה עם הפלאפון שלו ביד.
ואני רוצה ללמד אותו מיומנויות שילוו אותו בהמשך חייו
איך להשתמש במכשיר הזה נכון. איך להפיק ממנו את המירב.

אז במקום שיח של זמנים
אני מעדיפה שיח של פיתוח מיומנויות:
*מה המתנות שאתה יכול לקבל מהמחשב? איך תקבל אותם?
*איזה תכנים יכולים להעשיר אותך וללמד אותך?
*בא נחשוב ביחד איזה תוכנה נקנה לקיץ הקרוב כדי שגם תתפתח
*איזה סכנות יש במחשב? איך נמנע מלהגיע אליהם?

• איך תזהה סימני אזהרה של תכנים לא מותאמים?
  אני רוצה לפתח שיח מודע, שבו השליטה לא רק אצלי, אלא עוברת אליהם.
  כי השליטה באמת לא נמצאת אצלי, היא אשליה. יש אצלם מלא שליטה. בואו נלמד אותם להשתמש בה נכון.

נכון, אחת המיומנויות החשובות במסך זה איך לעצור את הצפייה ואיך לא להיגרר לשימוש יתר. לשם כך הם צריכים לעיתים את ההתערבות שלנו, את ההגבלה. להתאמן ב'איך להפסיק בזמן'. 'איך לעצור גם כשקשה'. ברור שנעזור להם בכך! גם דרך סימון גבולות.
אבל צריך לזכור שזו רק אחת מהמיומנויות שהם צריכים ללמוד, אי אפשר להתרכז רק בה. כאילו הגבלת הזמן היא המפתח להכול.

(וכמובן שהמודלינג שלנו, כמשתמשי מסכים, הוא אולי הנקודה החלשה שלנו. ודורשת הכי הרבה עבודה. ההנחה של הנייד בצד, הריכוז במשפחה. ההגבלה של עצמנו)

ושנצא לחופש מאוזן. לא מבוהל, כן מכוון. שנת מסכים טובה 🙂