קטעים על
"חוויתי טראומה מינית בילדות מאז הייתי בטיפול, כתיכוניסטית ואחר כך גם אחרי החתונה. עכשיו אני בגיל המעבר ומרגישה שהדברים צפים אצלי שוב. מה, כל העבודה
לחנך למיניות בריאה כשאת חיה בלי בן זוג זה אתגר גדול יותר. הרי מיניות עוברת דרך מה שמעבר למילים דרך החיים ואם חווית חוויות של
כשהייתי באולפנא הרגשתי שאם אין לי איזה משבר, הורים גרושים, אונס, מחלת סרטן, אין לי על מה לדבר עם המחנכת. כאילו החיים שלי סתם כאלה,
"אם הם היו יודעים מה אני חווה באמת, הם לא היו מאמינים". אם הם היו יודעים במה אני צופה בלילות. אם הם היו יודעים איזה
"זוגות אחרים, הם גם בכזו תדירות?" "שמעת פעם מנשים אחרות שגם חוות ככה?" "נראה לך שעוד אנשים נהנים מזה?" "שמעת פעם עוד אישה שזה מגעיל
מתי יש יותר סיכוי שתתחילי לצאת להליכות: כשאת מרגישה שהגוף שלך חלוד, או כשהשמנת ממש? מתי יש סיכוי שתלכי לישון: כשאת עייפה, או כשאת מסיימת
ילד שלי, חופש זה זמן שיש בו יותר מסכים מתמיד. וזה כיף קצת להשתחרר ולראות. אבל פתאום חשבתי על זה שיכולה להיות גם חשיפה מטורפת
חשבתי שרק אני מינית יותר מאחרות. עסוקה בזה. שבטח כל החברות שלי שעסוקות בלימודים ובהדרכה הן מעל הדברים האלה. ורק אני, והפלאפון שלי, והראש הכחול
"איך כל זוג בני 16 עושים את זה ברכב שלהם באמצע הלילה, ואנחנו עדיין לא הצלחנו?!" מבחוץ זה נראה נורא פשוט מה הבעיה? ואז נכנסים
"מלחיץ אותי להוציא את הילד מהחדר, הוא יהיה רחוק מאיתנו, הוא ירגיש לבד בעולם" "הילדים שלנו באים אלינו למיטה בלילה, מה כבר אפשר לעשות ככה"
אשמח לשמוע מכם אילו תכנים תרצו לקרוא באתר, בקשות מיוחדות או הזמנת הרצאות. תוכלו למלא את פרטיכם ואשוב אליכם בהקדם:
