קטעים על
"מלחיץ אותי להוציא את הילד מהחדר, הוא יהיה רחוק מאיתנו, הוא ירגיש לבד בעולם" "הילדים שלנו באים אלינו למיטה בלילה, מה כבר אפשר לעשות ככה"
אחד הפרטים התמוהים בהלכות נידה נקרא סימן היכר. אִם אוֹכְלִים אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ נִדָּה עַל שֻׁלְחָן אֶחָד צְרִיכִים הֶכֵּר בֵּינֵיהֶם, שֶׁיִּהְיֶה אֵיזֶה דָּבָר מֻנָּח עַל הַשֻּׁלְחָן
בעלה השמין. וזה מבאס אותה. ככה היא אומרת לי. תחושת מרחק בלתי נשלטת. אני רואה את הצער שלה ושותקת מרגישה בתוכי תחושה שלא יכולתי לומר
האם כשבחור משתף שהוא צפה בפור נו, זו סיבה להפסיק לצאת איתו? אני חושבת שלא. אני נגד פור נו, ואני חושבת שזה לא טוב לצפות
ילדים מאתגרים את החוויה המינית של ההורים שלהם. מרגע היותם. הנוכחות שלהם משביתת רומנטיקה. זה נכון כשמגיע תינוק, וחדר השינה הופך להיות חדר עם ילד.
אפשר לומר שתקופת הנידה היא תקופה להעמיק את הקשר הנפשי בין בני זוג וזה נחמד אבל לא תמיד עובד טוב במציאות למה יש הרבה נשים
"לי זה לא מסובך להסביר לילדה שלי איך מגיעים ילדים לעולם. הרופא הפגיש את הזרע והביצית. הכניס אותם לתוכי. ואז את גדלת. נקי. סטרילי". ככה
הנשים שאני מכירה שסובלות מכאב ביחסים הן נשים יפיפיות. תשוקתיות. מחוברות לעצמן ולגוף שלהן. אין שום קו שאפשר למתוח למה בדיוק זה קרה להן. מה
היו כמה דקות, או שעות, ממתי שחוה אכלה מפרי עץ הדעת, עד שהיא גרמה גם לאדם לאכול ממנו. בזמן הזה היא כבר ידעה טוב, ורע.
המרחב שלנו מייצר חוסר אמון בגברים. הוא רווי בגבריות המנותקת; תגובות לא שייכות ברשתות חברתיות, הערות ברחוב, סצנות בסרטים וסדרות, קשרי גוף שאין בהם אינטימיות
אשמח לשמוע מכם אילו תכנים תרצו לקרוא באתר, בקשות מיוחדות או הזמנת הרצאות. תוכלו למלא את פרטיכם ואשוב אליכם בהקדם:
