קטעים על
אחד הפרטים התמוהים בהלכות נידה נקרא סימן היכר. אִם אוֹכְלִים אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ נִדָּה עַל שֻׁלְחָן אֶחָד צְרִיכִים הֶכֵּר בֵּינֵיהֶם, שֶׁיִּהְיֶה אֵיזֶה דָּבָר מֻנָּח עַל הַשֻּׁלְחָן
רווקות היא לא תקופה חסרת מיניות. להיפך: המודעות המינית מתפתחת ומבשילה. גם אם היא לא מגיעה לידי ביטוי מעשי. והחיפוש אחרי איש הוא חיפוש אחרי
"בהתחלה שמרנו נגיעה, ואז הפסקנו" ההגדרה 'שומרת נגיעה', או 'לא שומרת נגיעה', היא הגדרה מטעה. היא הגדרה דיכוטומית, שלא לוקחת בחשבון שהחיים מורכבים יותר. יש
להתלבש לפי ההלכה בעולם של היום זה מאתגר ממש. המרחב כל כך לא מפרגן לזה. כל כך לא מזמין. זה להרגיש כל כך חריגה, ומקוטלגת,
תפילת ילדים. הבנים מברכים "על מצוות ציצית", בנות – "שעשני כרצונו". הפתרון הזה לא כזה מוצלח בעיניי. למה? כי הבנות האלה יגדלו. והן יגלו שעבדו
תמיד מגיעה השאלה הזו. "אם מיניות זה טוב אז למה צריך לשמור נגיעה???" עם יד על הלב, צריך לשמור נגיעה פשוט כי ככה ההלכה אומרת.
לשמור נידה כשאתם זוג צעיר, זה מאתגר ממש. חוזרים הביתה, רק רוצים להסניף את הזוגיות, להתמלא ממנה. והמרחק כל כך קשה להכלה. הרווח שבין המיטות
לחנך לצניעות זה אחד ה-אתגרים הן פשוט לא שמות עלינו הן הולכות איך שבא להן והן ממש לא אוהבות שמעירים להן גם אני לא אוהבת
לראות את הבת שלך מתלבשת חשוף זה מפעיל. לראות אותה יוצאת ככה החוצה, זה מאתגר ממש. ולחשוב שהיא מסתובבת ככה עם בנים זה מכווץ. איכשהו
כשהייתי עו"סית, הייתה לי מטופלת מתוקה, כתה י', שביעית מתוך שמונה ילדים. פעם היא ישבה אצלי בחדר, ואומרת לי "מאורי, אני נשבעת לך, אין מצב
אשמח לשמוע מכם אילו תכנים תרצו לקרוא באתר, בקשות מיוחדות או הזמנת הרצאות. תוכלו למלא את פרטיכם ואשוב אליכם בהקדם:
