קטעים על
דמיינו לעצמכן את האימהות בתקופה שהתחילו לעבור מכרכרות למכוניות. הן היו מבוהלות מהילדים שלהם שחלמו על מכונית הן הסבירו לילדים שמכוניות זה מסוכן, זה מייצר
לראות אנשים עם טליתות זה מראה שמרומם אותי ההתרחשות הזו שהיא עליונה ופרטית שתוחמת מרחב אינטימי מרוכז זה מזכיר לי בית עם וילון המראה הזה
כשהיינו בטיול השנתי של כתה ה’, הוא היה בספירת העומר, והלכנו באמצע הלילה לשאול את המחנכת אם מותר לגלח שערות בספירת העומר. זו הייתה הפעם
מה בין “ועידת זנות” לבין “סדנת מיניות”? כל שנה ביום כיפור השורה הזו מהממת אותי. “על חטא שחטאנו לפניך בועידת זנות” ישר זה עושה לי
יש איזה פרדוקס מטורף בין זה שבתקופות הזויות אין לי שום כוח לזוז ורק להיטרק למיטה לבין זה שהדבר שיהיה לי הכי טוב בעולם זה
“היא חברה טובה, וזה הגיע גם למגע מיני, אבל החברות שלנו היא העיקר, ואני יודעת שאני לא לסבית, אז לא נראה לי כזה סיפור” “גם
“אני לא אדבר עם ביתי על צניעות”, היא אמרה. “אני לא רוצה לייצר אנטי כלפי המושג הזה. אני לא רוצה שהיא תשנא את המילה. והצנע
מבחוץ אף אחד בחיים לא היה מנחש. כל החיים היא שמרה נגיעה. מבחוץ הם נראים דוסים. איך הם הגיעו למצב כזה? היא לא יכולה להאשים
אני חושבת שהגיע הזמן לכתוב הלכות פלאפונים לזוגות. הנה הצעה א. במציאות בריאה אין מה להסתיר אחד מהשני. לכן אין סיבה שיהיה קוד נעילה על
“זה בסדר, אני יודעת שמה שיש בסדרות לא נכון” את המשפט הזה אני שומעת לפחות פעם בשבוע, כשאני מדברת עם מתבגרות על מיניות בסדרות. והמשפט
אשמח לשמוע מכם אילו תכנים תרצו לקרוא באתר, בקשות מיוחדות או הזמנת הרצאות. תוכלו למלא את פרטיכם ואשוב אליכם בהקדם:
