למה להיראות צעירה זה טוב?

כתבתי אתמול על הניסיון שלנו להכחיש את סימני הגיל. לא להיראות מבוגרות. למה בעצם להיראות צעירה זה טוב?

וכתבה לי Sara Elbaz Sahalo מילים פשוט פותחות שער. אל תדלגו על שום משפט. השראה

"קראתי את הפוסט שלך על כך שקשה לנו כחברה לקבל את ההזדקנות/התבגרות.

בתור אחת שנולדה וגדלה בחמולה אתיופית מדהימה לימדו אותי להוקיר ולהכיר כל שער שנכנסתי בו מה המתנות שלו, מה האתגרים,ומה התפקיד שלי בתוך השער.

אבל בתוך כל שער שהגעתי אליו הייתה הידיעה שעד שאני לא אמצה ואשהה בשער הזה לא ארוויח את החוכמה בשביל להיכנס לשער הבא ואז החיים שלי יחלפו מבלי שהרווחתי את הדרגה שלי.

 כשהייתי בשער הילדות אז היה ברור שהתפקיד שלי זה להביא שמחה, רעש, ועוד ידיים עובדות לחמולה בגיל 4 הייתי מביאה אוכל ומפנקת את הנשים בתוך "בקתת הנידה" וזה שימח אותי.

 אבל המקום שהכי קרץ לי זה היה המעגל של הנשים המבוגרות שהיו יושבות בצד ממיינות ובוררות עדשים וחומוס ועל הדרך פותרות חלומות, דואגות לשידוכים ואפילו עושות שלום בית בין זוגות צעירים ולוחשות את רזי החיים לנשים צעירות

קסם לי המקום הזה שהן כבר הרוויחו את הדרגות שלהן ואפילו הבורא והבריאה מאשרים להן את זה ע"י הקמטים (עד כמה שנשים כהות עור מתקמטות) כל חריץ בעורן היה נראה בעיני כקישוט ותכשיט והשיער הלבן היה נראה בכלל בעיני כפלא

כאילו הן נושאות את עמוד הענן בראשן ושהשכינה דרה אצלן תדיר ולכן יש להן חוכמה וידיעות שלאחרים אין.

ולכן אצלנו מכנים אנשים זקנים "החכמים" וזקנות העדה נחשבות "לנביאות" כי הן נכנסו בכל השערים וליקטו את החוכמה שלהן.

וביום שביצבצו בתוך הראסטות שלי 3 שיערות לבנות כל נשות המשפחה שלי שמחו בשבילי והבת שלי התלהבה בשבילי שעוד מעט אצעד לתוך שער החוכמה ואהיה כמו הנביאות שהיא אוהבת הסבתות והדודות רבתא שלה.

המשימה שלנו כחברה וכנשים היא ללמוד להוקיר ולהכיר ולשהות בכל שלב ושער ולמצות אותו

ואז ברגע שמגיע השלב החדש אנחנו לא עסוקות בהתנגדות אלא בקבלה ונעות קדימה.

הלוואי ונזכה ללמד את עצמנו ואת ילדינו להיות ולהנות בכל שער ולהרוויח את החוכמה שלנו לחיים יותר מחוברים ומעצימים."