תמונת אוירה- גושי קרח בתוך המים- מתוך פוסט בנושא מרחב ההשתנות, באתר של מאור קפלן- מובילה תהליכי חינוך מיני במרחב הדתי

בעלה השמין. וזה מבאס אותה. ככה היא אומרת לי. תחושת מרחק בלתי נשלטת.

אני רואה את הצער שלה ושותקת

מרגישה בתוכי

תחושה שלא יכולתי לומר לה במילים

אז כותבת פה..

אנחנו יוצרים עם בן זוג חיים. לא עם תמונת חתונתנו. לא עם האיש שעימו יצאנו לדייטים. אנחנו חיים ריקוד שנרקד: הגוף שלנו עובר מסע, משתנה. כל חוויותינו מתבטאות בגוף הזה. הדאגות שלנו. השערות הלבנות, הקמטים, רגעי היחד. המרחקים. ההדחקות. המפגשים. הקירבה. כל אלה משתנים בתוכנו. אנחנו חייבים את מרחב ההשתנות הזה.

כל אחד מאיתנו רוצה למצוא בזוגיות מרחב בטוח. בו הוא לא חייב להיות כל הזמן אותו דבר. לא חייב להישאר בגבולות הידועים. אפשר לפעמים לפרוץ אותם. קשר בו אתה חייב להישאר אותו דבר הוא קשר כובל.

המפגש המשותף הוא לא מפגש עם משקל. הוא מפגש הנפשות והגופים, הוא ריקוד ההשתנות, הוא ההסכמה לחוות ולא למדוד. לא משקל, לא פעמים, לא מספר קמטים. לא קילוגרמים.

אולי לפעמים כדאי לעצום עיניים ולהרגיש

מגע

קירבה

חיבוק.

אולי כדאי למרכז את המשיכה לא בגבולות הגוף אלא במה שמעבר לגוף.

אולי התרגלנו מדי לבחון

את החברות שלנו, את עצמנו, את האיש שלנו

מבחוץ

במקום דרך ההרגשה. המגע בעצמו. ההתמסרות. המפגש.

ואולי מתחת למילה 'השמין', טמונים מרחקים אחרים, ששווה לחקור אודותם…

אולי אם נאפשר לעצמנו השתנות

ולא נבחן אותנו ואת העולם במשקפיים של גרמים משהו בנו ישתחרר. גם במפגש איתו

נהנית? שתפי את הקטע עם העולם

להדפסת הקטע

כתיבת תגובה

קטעים נוספים שאולי יעניינו אותך:

הורות

שיח על הפרשות

כשאנחנו מלוות בנות לקראת התבגרות, אנחנו מנסות להפחית חוסר וודאות לתת תחושה ש"את לא לבד" שמסע ההתבגרות הוא מרגש והוא חלק מהוויה נשית משמחת. אחד

המשיכי לקרוא »