זה הזוי לחזור ללימודים חודש אחרי לידה
זה הזוי שאין זמן לנשום להתאושש
ללמוד חיים חדשים מהם
זה הזוי להשאיר כזה תינוק בלעדייך
זה הזוי להביא אותו איתך ללימודים
זה הזוי לרצות כל הזמן שהוא ישתוק
זה הזוי להתבאס כשהוא משמיע קול
זה מטורף שבהפסקה אין לך זמן גם לשאוב וגם ללכת לשירותים
זה טירוף שעד שאת הולכת לשירותים אין לך זמן לאכול
זה מוגזם שמרצה אומרת 'מי שבאה ללמוד פה שתתכנן ילודה בהתאם'
זה מוגזם שמרצה אומרת 'יש דברים יותר חשובים מהילדים שלך'
זה מאמץ על לשבת לעשות עבודות ומבחנים כשעל הברכיים שלך יושב תינוק
זה כוח על לעבור את המבחנים כשאת לא ישנה בלילה
והכי כואב
שבתוך כל זה
צומחות אימהות שהן לא פחות ממושלמות
אבל מלאות ייסורי מצפון
על מה שהן לא הצליחו להיות
על הלחץ שהן היו בו
על ההיפרדות מהתינוק שלהן בשלב ככ מוקדם
על הנקה שנפסקה
על רגעי מרחק
יקרה תדעי שאת מדהימה איך שאת מולכת על כל העולמות
וגם אם יש רגעים של פספוס וחוסר איזון
הילד שלך לומד מהי אהבה גם בתוך טירוף
ומהי דאגה מבין המבחנים
ועד כמה ליבך איתו כל הזמן כל הזמן
הוא לומד ממך חיים והנהגה ואומץ
הוא לומד ממך לחלום רחוק
ולהיות תמיד עם לב פועם בבית
ככה, ממש כמו שאת
