איך עוברים מאפס למאה בלילה אחד? | חלק שני

"הי מאור. מרגיש לי שבמקום לענות למהות השאלה, ענית לפתגם…

ענית שאין אפס ושאף פעם לא צריך לשאוף למאה, זאת לא תחרות או מבחן.

את צודקת

אבל לא ענית על השאלה

השאלה הכואבת מדברת על הפחד, הקושי, הביישנות, כובד הציפיות (האישיות של החתן והכלה, אפילו לא של הסביבה) ממה שאמור כביכול לקרות בליל החתונה

אני חושבת שאת עצמך היית עונה בצורה אחרת

אם הייתי אומרת לך

"אף אחד לא ראה אותי עירומה, איך אתפשט, ומה עם הירכיים או הבטן שלי ייראו לא טוב?"

"שום גבר לא נגע בי מגיל עשר, איך פתאום אצליח לתת לאיש שלי, האהוב שלי, לגעת בי, וזה לא ידגדג, ואני ארגיש משוחררת?"

" אני מפחדת שזה לא יהיה כמו שדמיינתי, שאני אתבייש להשמיע קולות או להיראות מוזר"

"מה אם אני גם עמוק בפנים מפחדת ומבולבלת ולא יודעת מה לעשות בשבילו? או מפחדת לפגוש בעירום גברי?"

כל השאלות האלה ועוד הרבה הן המהות של שאלת מאפס למאה

ובאמת, איך עוברים מלחיות בחברה צנועה, מלהיות שומרי נגיעה ושמורים ומוגנים פיזית ונפשית, איך נגיע בערב אחד לכזו עוצמה של היחשפות?"

הי יקרה

איזה דברים חשובים כתבת! אני קוראת אותם וכל פעם מתפעלת מחדש, תודה על זה.

אני חושבת שבעומק זו כן אותה סוגיה.

האם לפני החתונה יש מיניות או אין מיניות?

האם ההתבשלות הפנימית, הקרבה אל העוצמה המינית שבך, ההסכמה לפגוש את האנרגיה הזו, המסע בדימוי הגוף שלך, ההכרה בחסרונות גופך ועם זאת החיבוק שלהם – כל זה מסע שיכול להתרחש גם בלי בן זוג.

אני חושבת שאישה שקרובה יותר אל עצמה ואל גופה, המעבר הזה פשוט לה יותר. רך. הוא פחות קיצוני.

היכולת להיות שומרי נגיעה ושמורים ומוגנים פיזית ונפשית

ועם זאת מבינים

ששמירת הנגיעה לא מפחדת מהמגע אלא להפך, מצפה לו

שהגבולות לא מרחיקים מהעוצמה, אלא מקרבים לעוצמה מדויקת

שומרים אך מחוברים פנימית ליום שבו יבוא

וגם אחרי, אני חושבת שההבנה שיש פה מסע, מרככת גם את המפגש הראשון. הוא יכול להתקיים בהדרגה, והוא לא חייב לכלול הכול. זה מכניס הרבה רוגע למשוואה. אישה יכולה להיות קשובה לעצמה, לקצב שלה, ולהכניס למרחב הזוגי איטיות ומסע ותהליך. 

אז החוסר וודאות והלחץ מה"פעם הראשונה" הוא תמיד הגיוני, כי כל דבר חדש מעורר איזה לחץ. לכל אישה, לכל אדם. גם אם הם לא שומרי הלכה. הפחד מהחשיפה. אבל אפשר להכניס הדרגתיות, ואפשר לבוא לשם בשלים יותר.

המסע האישי מרכך את תחילת המסע הזוגי, וזה הרבה.

ותמיד יישאר מסע, שדרכו עוברים.

שיהיו מסעות משמעותיים ובונים, ותודה שכתבת!!