הווסת זה האתגר הקטן של גיל ההתבגרות

הרבה אימהות אומרות לי שיש היום שינוי מטורף בכל מה שקשור לשיח על מיניות.

זה כמובן נכון

אבל זה נמצא בעיקר בתחום הזה, של שיח על וסת.

בעוד שבתקופתי ההכנה לווסת הסתכמה בשיחה מלחיצה עם האחות, וקניה של פדים לשעת הצורך

היום אימהות מטרימות, משוחחות לפני, חוגגות, הולכות לקפה ונותנות תחושה של פלא ושמחה. זה מדהים וזה שינוי מטורף.

אבל,

אם נודה על האמת,

להיות מחזורית בגיל ההתבגרות זה משהו שלומדים להסתדר איתו.

איפה האתגרים האחרים מונחים?

באיזורים שעליהם לא תמיד נוצר שיח.

באתגרים של המשיכה המינית, בתכנים מיניים במדיה

בגבולות בין בנים לבנות, ברשתות חברתיות

בדימוי גוף, בבירורים בזהות המינית.

פעם סיפרתי לחברה שאני מגיעה לישוב שלה לדבר על מיניות בגיל ההתבגרות

היא אמרה לי

‘אני דיברתי כבר עם כל הבנות שלי על וסת, עד לחתונה אני רגועה’

אז זהו, שלא

לכן אני מרגישה שצריך להשקיע הרבה הרבה יותר

בתשתית של הקשר.

ביכולת לדבר על אתגרי המיניות

ביצירת אמון בין אמא לבת

בהרחבה של השיח, מעבר לוסת,

לסוגיות התבגרות נוספות.

זו לגמרי אחריות שלנו

כי האוטומט של מתבגרות זה להסתיר

לפתח עצמאות, לחשוב שהן יכולות לבד

ואם אנחנו רוצות ליצור משהו אחר, צריך להתאמץ.