חשבתי שרק אני

חשבתי שרק אני מינית יותר מאחרות. עסוקה בזה. שבטח כל החברות שלי שעסוקות בלימודים ובהדרכה הן מעל הדברים האלה. ורק אני, והפלאפון שלי, והראש הכחול שלי. למה רק אני עסוקה בדברים הבוטים האלה. איך הראש שלי תמיד הולך לשם. למה כשאני רואה זוגות אני יכולה לחשוב ישר על זה, או בנים, או סתם באמצע שיעור.

חשבתי שרק אני.

חושבת לפעמים על חברה ותוהה האם אני לסבית. מתלבטת האם קוראים לזה חברות או התאהבות. האם כשאני מתגעגעת אליה זה נורמלי או מוגזם, האם כשהיא נותנת לי חיבוק וזה טוב לי. מה זה אומר עליי? ומה מתחשק לי שיקרה בינינו? ואיך קוראים לזה??

חשבתי שרק אני.

עברתי פגיעה מאדם קרוב. שאני בסרט אחר מהעולם. שכל הבנות בחוויות שלהן, בסבבה שלהן, ואני בסרט הרע של החיים, בהפרדה, בהדחקה, בדכאונות לרגעים.

הרבה נפשות סוערות שכל אחת חשה

לבד

שונה

מתמודדת לה בתוכה, נקרעת

וזה נכון שיש לך סיפור חיים ייחודי והתמודדויות משלך

אבל כולנו

מיניות.

מרגע תחילת ההורמונים הנושא הזה מעסיק אותנו

כל אחת זה פוגש במקומות אחרים, בהתמודדויות שונות

אבל זה חלק מלהיות אדם, מלהיות אישה

עם כוחות גוף

זה חלק מהאופן המופלא שהקב"ה ברא אותנו

עם יצר חיים

זה מביא רגעי קושי וקונפליקט

זה מביא רגעי אושר וקרבה

זה כוח מטורף

והוא חי בתוך כולנו

את לא יחידה

את לא בודדה

את הנורמלית והמתמודדת והחשה

וזה בריא

וזה דורש ממך למצוא כלים, להבין מה קורה לך, לשוחח על זה עם מישהו שיעזור לך

ובעיקר לקבל את עצמך עם עוצמות החיים הללו המבלבלות והמרגשות והמסעירות כל כך.