"היא חברה טובה, וזה הגיע גם למגע מיני, אבל החברות שלנו היא העיקר, ואני יודעת שאני לא לסבית, אז לא נראה לי כזה סיפור"
"גם ככה אסור לי מגע בבנים. אז בא לי לנסות בינתיים עם בנות. סך הכול הן חברות שלי, והכול סבבה, להנות בינתיים"
מדי פעם אני שומעת את המשפטים האלה
והם מהדהדים בליבי ומכאיבים לי.
למה?
כי אני שומעת גם את המשפטים של שנתיים אחרי.
"אני מאורסת, ונמשכת לבן זוג שלי, וטוב לי איתו. אבל יושבות בתוכי החוויות שהיו לי עם חברה, וזה כל פעם סוגר אותי, ומכווץ"
"התחתנתי, ויש לי בעל מהמם, ויש בינינו משיכה מטורפת, אבל משהו כל פעם נתקע, ואני חושבת שזה קשור לחוויות שהיו לי בעבר עם חברה".
גוף הוא לא לוח מחיק.
גוף זוכר.
גוף שומר חוויות.
ולכן ראוי לבחור נכון את החוויות שלו. את הרשימו שנחקק בו.
צריך להתייחס לחוויות האלה בכבוד, לשאול את הגופנפש האם הן נכונות להם. לא רק הרגע. אלא בטווח רחב יותר.
להכנס אליהן מתוך בחירה ומודעות.
לייצר שער בחירי
מי שכבר חוותה, ועברה, התפקיד שלה עכשיו זה לעשות עבודה, להסכים לשחרר רשמים, לאפשר לגוף חוויות אחרות, לקבל את העבר בלי שיפוטיות ולבחור לייצר משהו חדש.
זה אפשרי
לפעמים צריך ליווי מקצועי לפעמים אפשר לבד.
אבל מראש
כשנמצאים בנקודת בחירה
שווה לבחור
לא סתם להגרר
לא לשחק משחק כאילו זה סתם משחק. גוף ומגע הם אוצרות יקרי ערך. שווה לסרטט מפת אוצר נכונה