לחיות בעולם פתייני ולדבר שפה של עדינות

יש שפה פתיינית.

והיא שפה שמסתובבת חופשי בעולם שסביבנו, בקליפים, בטיק טוק, בפרסומות.

ולפעמים הילדים שלנו מאמצים אותה

עוד לפני שהם מבינים בכלל מה המשמעויות שלה.

מה השפה הזו מתקשרת.

הם מחקים. הם מדברים אותה. מעלים אותה לרשת.

כמו לכתוב מילים באנגלית באותיות עבריות.

את קולטת בנות מעלות תמונות נשיקות, סרטוני נענועים, חשיפה, בנים בתנועות בוטות

וחושבת יא-אללה, אם הם היו מבינים את השפה שהם מדברים בה.

זה דורש מאיתנו

ללמד אותם את המשמעות

גם בלי שהם בתוך העולם המיני.

לתווך להם את השפה.

אם הם מצויים במרחב שמדבר אותה, לפחות שיבינו.

לייצר עבורם מילון. המשגה

"התמונה הזו מאוד פתיינית".

"היא עושה תנועות שמתאימות למקום אינטימי"

"הוא מתנהג בצורה שמתאימה לגבר ואישה בפרטיות ולא לקליפ"

"זה מילים שאפשר לומר בקשר של אהבה ובסודיות אבל לא בשיר ציבורי"

"זה מעשים שאפשר לעשות באהבה ובפרטיות אבל לא כשכל העולם רואה"

"התנועות האלה הן תנועות שמשדרות מיניות"

אחר כך הבחירות שלהם יהיו מודעות יותר. מושכלות יותר.

זה לא פותר הכול

לחיות בעולם פתייני ולדבר שפה של עדינות זה אתגר

אבל לפחות נסמן את המטרה באופן ברור. ואת המסיחים שבדרך.

וההחפצה. וההחצנה.

שיהיה מצפן פנימי ברור. וזה עלינו.