לסמן דרכים

לפעמים הרבה יותר קל לדבר עם ילדים של אחרים על מיניות מאשר עם הילדים שלך.

לפעמים את דווקא ממש בקטע לדבר עם הילדים שלך על מיניות. אבל הם… לא ממש בקטע. לא אוהבים לשתף. לא אוהבים את השיחות האלה.

וזה בסדר גמור

יש בנו משהו שלא אוהב לתפוס את הילדים כיצורים מיניים

יש משהו בילדים שלא אוהב לתפוס אותנו כיצורים מיניים

ההפרדות טובות לנו.

שלא יחשבו עלינו ההורים במונחים כאלה

וגם לנו לא תמיד קל לחשוב עליהם כמיניים. מתמודדים. תשוקתיים.

אז לפעמים עוזר להרחיק את זה קצת מאיתנו.

לדבר על אחרים.

לא על עצמנו.

סתם, תוך כדי שחותכים סלט.

לדבר על כתבות בעיתון. על אייל גולן. על מוטי אלון. על קפריסין. על מחאת המכנסונים. על משחקי הכס. על המורדת.

לדבר על הנורמות בסניף. על האווירה בין בנים לבנות. ככה, בכללי, לא איך את/ה חווה את זה.

לדבר על חברים. "בטח כל החברות שלך ראו…" "חברים שלך רואים הרבה סדרות?" "רוב החברות שלך לא נוגעות בבנים?"

היכולת לדבר על מיניות בצורה ערכית

להפנים אמירות משמעותיות

יכולה להיבנות ממש ככה.

מתי נכון מגע. מה המשמעות שלו בתוך קשר. מתי התשוקה משרתת אותנו ומתי היא מבלבלת. כמה קשה לשמור על גבולות. ומה בכל זאת יכול לעזור.

לסמן דרכים

ולתת לילדים לצעוד בהם בעצמאות

בלי שאנחנו שותפים לכל התמודדות שיש להם

זה בסדר, זה שלהם

ואנחנו רק מנסים לכוון מלמעלה וממשיכים ללוות בתפילה