לפעמים צריך להתאמן באומנות הייבוש.
אנחנו לא טובות בזה,
אנחנו,
שגדלנו על נחמדות,
הכנסת אורחים וביקור חולים וחיוך מרוח,
אנחנו שגדלנו על ערך הזרימה האינסופית ולא לפגוע באף אדם,
אנחנו שתמיד רוצות לצאת טוב ושבחיים לא יכעסו עלינו.
אנחנו שרוצות להיות אהובות. מרצות.
אבל לפעמים צריך.
הוא מחמיא לך על איך שאת נראית? תסתכלי במבט מייבש ותלכי.
הוא עושה לך מלא לייקים באופן אובססיבי? אל תעשי לו בחזרה.
הוא מדבר איתך כשהלב שלו חשוף מדי? תגידי 'וואו' ותלכי. אל תמשיכי לחפור איתו
ההוא מהעבודה אבל כותב לך בוואטסאפ הודעות אישיות, קרובות? אל תעני.
הוא מדבר איתך ואת מרגישה את הלב שלך נדלק? תתרחקי.
זה נכון לנערות, לבנות שרות, לנשים רווקות, לנשים נשואות.
לפעמים יש אנשים שלא מבינים לבד.
ואם אנחנו משתפות פעולה
אנחנו לא נאמנות לעצמנו
לערכים שלנו, לצרכים שלנו, לגבולות שלנו.
אז לפעמים לעשות חסד עם עצמנו
זה להתאמן באומנות הייבוש
כל אחת במרחבים שבהם היא צריכה את זה
בגבולות שהיא רוצה לעמוד עליהם
נאמנה לתפיסה ולערכים שלך וללב שלך ולגוף