צפיתי ב"רוקדים עם כוכבים",
ואומרת לעצמי
איזה כיף שאנחנו דוסים
מנסה לנסח למילים חוויה חזקה
מה קורה כשהלבשה תחתונה נמצאת על במה. כשנשיקה הופכת להיות חלק ממשחק. כשמגע אינטימי הופך להיות חסר משמעות?
בנאליות. זה מה שקורה.
אין להם ערך.
הם לא מרגשים.
וזה מבאס.
כי יכול להיות לאלמנטים כאלה ערך מרגש. וכשהם נשחקים, אז אין.
מה קורה כשאין מקום לקנאה זוגית
כי זה חלק מאומנות
כשאיש צריך לראות את האישה שלו רוקדת על במה צפוף עם גבר אחר
ולהיות אדיש לזה
והפוך
כי זה כאילו סבבה
משהו מהמשאלה להיות היחיד והמיוחד לה נשחק
וזה מבאס.
כי זוגיות יכולה להיות מיוחדת
כאשר נותנים לה ערך
וייחוד
משהו שקיים רק בה
ואם אלמנטים מתוכה מתפזרים החוצה פתוחים לכל עבר
יותר מאתגר למצוא בה
את מה שיש רק בה
(רק שלא יישאר לזוגיות את כל המחויבויות והשחיקה
והחוצה את כל המגע וההלבשה המרגשת
כי גם זה יכול לקרות, קל)
אז אני מתרגשת על כך שזכיתי
להלך בדרכים אחרות
בהן מגע ולבוש
לא בנאליים
יש להם ערך
וייחוד
שמאפשרים איחוד אחר.
לרקוד עם כוכב אחד.
איזה מדהים שזכינו.