מגנים על הילדים מפני זרים

הגעתי לחניה, אני רואה שני חבר'ה נשענים על הרכב שלי, שותים קפה ואוכלים פיצה. איך שהם רואים אותי מתקרבת, הם מניחים את הפיצה על הרכב שלי, והולכים. פשוט ככה. הייתי בהלם. כל כך בהלם, שנשתלתי במקום. עד שהתעשתתי, הם התרחקו, ואני נשארתי עם שתי פיצות נגוסות על הרכב. דוחה.

לא הצלחתי להגיב בזמן, אתם קולטים?

ואנחנו מצפים מהילדים שלנו להגיד לא! למבוגר שמנסה לגעת בהם. לרוץ, לסרב, לצרוח.

אם לי כל כך קשה להגיב בזמן . להתנגד. לצעוק

איך אפשר לצפות מהם

לפעמים הורים חושבים שאם הם מלמדים את הילד

הגוף שלי הוא רק שלי!

אסור לאף אחד לגעת לך באיברים הפרטיים!

אם מישהו נוגע בך – תצעק לא!

זוהי מוגנות

אבל באמת

ילדים קטנים זקוקים להגנה.

זקוקים שנשמור עליהם.

אנחנו לא יכולים לבנות על ההתנגדות שלהם. זו ציפיה מוגזמת.

איך מגנים?

משתדלים לדעת איפה הם נמצאים.

לא משאירים אותם לבד. גם לא בחצר של הבית כנסת. גם לא בגן שעשועים.

בודקים בחופשים משפחתיים איפה הילדים משחקים. מה קורה איתם. לא סומכים על זה ש'יהיה בסדר'.

נזהרים גם מאנשים קרובים ולא רק מזרים.

מפתחים שיח. מתעניינים אם יש להם סודות חבויים. מאפשרים להם זמן לפרוק קושי ללא שיפוטיות.

ככל שהם גדלים, אין לנו ברירה אלא לשחרר. לבנות על כוח ההתנגדות. להעצים אסרטיביות ומודעות לגבולות. אבל כשהם קטנים, אל תבנו על זה. זו אחריות שלנו.