סינון לא במקום שיח ומודעות

"הילדה שלנו לא צריכה סינון.

בבית שלנו אנחנו מחנכים לשליטה עצמית ולפתיחות"

משפט שאני שומעת לא רק מהורים

אלא גם מבנות. שכל כך רוצות סינון. שכל כך מתקשות עם תכנים מיניים. ולא יכולות לקבל עזרה מההורים. כי אצלם זה לא קיים. הבת שלהם לא שם.

מה עומד מאחורי המשפט הזה?

המחשבה שאם הבת או הבן שלי סבבה, רציניים, אפילו דוסים,

אז מיניות לא מעניינת אותם.

הם בטח לא בקטע.

הם בסניף, עם חברים, אולי קצת סדרות. הם בטח לא ש ם.

אבל, לא נעים לי להגיד. הקב"ה פיזר הורמונים שווה בשווה בין כולם.

אם הילד או הילדה שלנו רציניים, מקסימים, עובדי ה',

זה לא אומר שהם לא מיניים! זה לא אומר שהם לא סקרנים!!

אם הם נורמליים, אז יש להם גם סקרנות. ומשיכה.

ככה זה אמור להיות! ככה זה טבעי!

ואם אין להם יצר מין, תתחילו לדאוג.

זה אומר שהם מתמודדים עם משיכה לתכנים כאלה, זה אומר שהם כנראה ראו דבר או שניים, זה אומר שזה קורא להם. בכל יום.

אין שום קשר בין להיות ילד טוב לבין להיות ילד סקרן.

בשבוע האחרון קיבלתי יותר מדיי הודעות מבנות נוער.

"ההורים שלי בטוחים שאצלנו זה לא קיים. הם אומרים לחברים שלהם שאצלנו זה לא קיים. אם הם היו יודעים מה באמת אני רואה".

"אני תמיד מוחקת את ההיסטוריה אחר כך"

זו התמודדות שלהם. עבודת חיים. בכל יום

אבל גם לנו יש תפקיד. קטן, אבל משמעותי כל כך.

לעזור להם!!

לתת לגיטימציה להתמודדות שלהם. לא להתחמק ממנה.

לשים להם סינון – מתוך שיח ומודעות.

לשוחח איתם על הקשיים והאתגרים.

לא לשחק אותה שהילדים שלנו לא במגרש.

הם שם. פשוט התחמקתם מלבוא לראות את המשחק. כדאי לבוא. לראות. לעודד. הם יכולים לגדול ולהיות אחלה שחקנים