"חוויתי טראומה מינית בילדות
מאז הייתי בטיפול, כתיכוניסטית
ואחר כך גם אחרי החתונה.
עכשיו אני בגיל המעבר ומרגישה שהדברים צפים אצלי שוב.
מה, כל העבודה שעשיתי לא עוזרת?"
כשמישהי חווה טראומה
יש רצון להשאיר את זה מאחור.
להרגיש שטיפלתי בזה, סיימתי, וזהו, חזרתי לעצמי!
הנה, אני סוף סוף נורמלית, זה מאחוריי.
ויש משהו בפגיעה
שהיא לפעמים סיפור חיים.
כל פעם יש הבזק חדש שדורש התייחסות וריפוי.
הקב"ה בחר במפץ הזה עבורך.
וכל פעם את פוגשת ניצוץ מהמפץ.
כואבת אותו, בוכה אותו, מגדירה אותו, מרפאה אותו.
ומשהו בך נרגע ומתקן.
ואולי עוד כמה שנים יגיע ניצוץ חדש מהמפץ
שגם הוא ידרוש התייחסות ודמעות
אבל זה לא הניצוץ הקודם
את לא חזרת אחורה!
זה ניצוץ אחר שדורש התבררות אחרת
בהתאם לשלב המופלא שהגעת אליו
שרכשת בעמל
והתהליך הזה כל הזמן מתעלה
והתהליך כל הזה כל הזמן משכלל אותך
מתוך כאב וכנות
ואת מתפתחת וגדלה בתוכו.
ומי שאת היום
כל כך מדויקת יותר עבורך, קרובה יותר לעצמך
ממי שהיית בשלבים הקודמים
ותסתכלי על עצמך בגאווה
ובהתפעלות מתהליך הצמיחה שלך
את אישה אמיצה.
איך את עושה עבודה בתוך סיפור חייך ואיך בנית מנגינה מופלאה שלך. השראה