תפילת ילדים. הבנים מברכים "על מצוות ציצית", בנות – "שעשני כרצונו".
הפתרון הזה לא כזה מוצלח בעיניי.
למה?
כי הבנות האלה יגדלו.
והן יגלו שעבדו עליהן.
זה לא באמת עובד ככה.
האמת היא, כשבנים מברכים על מצוות ציצית, לבנות אין שום מקבילה.
והאמת היא, שכשהן מברכות שעשני כרצונו, הבנים מברכים במקביל "שלא עשני אישה".
מה לעשות, ככה כתוב בסידור.
אז אולי במקום לדחות את רגע הגילוי הזה
להדחיק אותו
ולתת לנו ההורים תחושה טובה ושוויונית בתפילת ילדים
כדאי להתחיל להתמודד עם חוסר השויון
ולתווך אותו לילדים באופן בוגר.
התפילה שלנו קצת שונה. לבנים יש מצוות ציצית ועוד הרבה מצוות שרק בנים מחוייבים בהם. לבנות יש מצוות אחרות. החיוב שלהן הוא שונה. וזה בגלל שיש לנו תפקידים אחרים בעולם. הקב"ה כוון בנים לעבודת ה' דרך תפילה במניין, וציצית, ותפילין. וכוון בנות לעבודת ה' דרך תפילה של חיים, וחלה, והדלקת נר. ונידה, שמזמינה לחיבור גוף עמוק. וכל אלה עוזרים לנו לחיות חיי גוף וגשמיות באופן גבוה.
וזה נכון שגם אנחנו הולכות לבית כנסת ולמניין כשאנחנו יכולות. וגם הבנים צריכים לעבוד את ה' בגוף ובאוכל. אבל הדגשים הם קצת שונים. וזה בסדר.
כל אישה שגדלה לומדת איזה מצוות שהיא לא מחויבת בהם היא רוצה בכל זאת לקבל על עצמה. וכל גבר שגדל לומד איך לעבוד את ה' גם בביתו ובמשפחתו.
אבל הדרכים קצת שונות.
התפילה מזמינה אותנו לבירורים האלה.
וזו הזמנה נפלאה. חבל לטשטש אותה.