תרבות השיער הלבן כמקור להערצה

למה אנחנו לא רוצות להיראות מבוגרות?

למה אנחנו מטשטשות כל סימן לוותק,

צובעות שערות לבנות,

מורחות אנטי אייג'ינג,

מותחות קמטים?

למה המראה המבוגר מאיים עלינו?

אמיתית, תרבות בריאה היא תרבות שמעריצה אנשים מבוגרים. רוצה להיראות כמוהם. מבינה כמה ניסיון ופרספקטיבה ועומק הם מביאים למרחב. זו תרבות שבה שיער לבן אמור להיות מקור להערצה.

איך קרה שלהיות צעיר זה להיות יפה?

למה "לא רואים שיש לך ילדה כזו גדולה" "לא רואים שאת סבתא" "לא רואים עלייך שהזמן עבר" זו מחמאה?

אני מרגישה שאני חלק מהמשחק הזה, להתבאס על שערות לבנות, להתבכיין על פגעי הזמן. ולרגעים כשאני עוצרת אני חושבת

אולי הייתי רוצה להעמיק במרכז ההיכל

מודליסטית אחרת? מודל מבוגר לסגוד לו?

אין לי תשובות, רק מחשבות, ואולי אם נהיה גאות יותר ומחוברות יותר לדרך שאנחנו עוברות, נסכים שגם יראו אותה עלינו, בגוף? הלוואי.