בין המומינים למניונים

המומינים עושים חמימות בלב. להזכר בהם זה להזכר במשפחתיות, בתום ילדי, חסר פאנץ' מתוחכם, מלא מתיקות ושובבות. במבט בוגר, המומינים הם יצורים א-מיניים, אוהבים ומחבקים.

גם המיניונים במבט ראשון נראים יצורים א-מיניים. אין שום מיניונית ממין נקבה. אין להם לוק בוטה. אבל האוירה שונה לחלוטין: רמיזות מיניות, ערום רמוז וגלוי, דיבור פוגעני.

ההבדל בין המומינים למיניונים הוא הבדל בין תום ילדי לבין ארוטיקה ילדית.

אנחנו עדים לתהליך שנקרא סקסואליזציה מוקדמת

תהליך שבו ילדים קטנים נחשפים למיניות בגיל שהם עדיין לא ארוטיים. בגיל שהשפה הזו זרה להם.

זה יכול להיות דרך חשיפה ישירה לתכנים מיניים

אבל גם בדרכים עדינות בהרבה: פרסומות, בגדי ילדים מסויימים, מסרים סמויים בסרטים, בקליפים, בפסטיגלים.

התרבות שלנו מלמדת ילדים שפה מינית, ולא מאפשרת להם לעבור את שלב התום הילדי בזרימה טבעית נקיה. יש שלב שבו הם מכירים את גופם ונהנים ממנו בלי להמשך לאחרים, בלי הורמונים תשוקתיים. והוא שלב בריא. ילדי.

מה אפשר לעשות כנגד זה?

לשים לב שאנחנו לא נכנסים לשפה הזו.

שומרים עליהם כמה שנצליח מחשיפה לתכנים מיניים.

מלבישים אותם בבגדים שיכולים להתלכלך. שמתאימים לילדים ולא למתבגרים. שלא מנסים להבליט איברים שעדיין לא התפתחו להם.

לא נותנים פרשנויות בוגרות למעשים ילדיים. לדוגמא: איך אתם מאוהבים!! (לבן ובת שמשחקים). תתנשקו!! (לבן ובת חברים.)

לא נותנים להם פלאפון בגיל מוקדם מדי.

לא עסוקים בלצלם אותם, בלהעמיד אותם במגוון פוזות.

שמים לב איזה מוזיקה שומעים ואיזה קליפים רואים.

מעודדים ריקוד חופשי שמבוסס על קשב לגוף ושחרור ולא על חיקוי של מודלים מפורסמים.

נותנים להם להתפתח בקצב שלהם. לגלות את העולם לאיטו. לחוות דברים בטבעיותם. בגוף שמח.

ופשוטים הדברים וחיים ומותר סתם כך לאהוב