בית שהוא מרחב נקי

חושבת על זה שאנחנו הורים קצת מבלבלים

מתבאסים על תרבות ההחפצה, הגסות, הזילות

אבל מכניסים את התרבות הזו אלינו הביתה. מבחירה

הרי אם סדרות. מוזיקה מחפיצה. סטרימינג

היו מחוץ לתחום מבחינתנו.

פשוט כי זו תרבות שמבוססת על זילות, החפצה של המיניות

ולא בא לנו אותה בבית

אז אולי המסר היה יותר ברור.

אולי אם היינו מפסיקים להסתכל על עצמנו בתור

“אנחנו מבוגרים אז מותר לנו”

הילדים שלנו היו מפסיקים לחקות אותנו

ולהיות חלק מתרבות הצריכה הזו.

אולי להתחיל להיות מודל לחיקוי אמיתי

של בית שהוא מרחב נקי.

בסוף לכל הורה יש את הגבול של “מה אני לא מכניס”

והציפייה היא שהילדים שלנו ישמרו בדיוק על הגבול שלנו.

אבל זה לא עובד ככה. כשמכניסים משהו, אי אפשר לצפות שהם יעצרו בדיוק איפה שאנחנו.

אין לי אמירה ברורה מה כן ומה לא.

אני יודעת שיש גם תרבות איכותית.

אבל יש גם מלא דברים דפוקים באמת.

כרגע אני מרגישה כל כך הרבה טשטוש ואני תוהה האם אנחנו מודלינג מספיק בהיר?