"אני ממש אוהבת לבוא לחדר של ההורים שלי בבוקר ולראות אותם מחובקים. הם לא עושים שום דבר, רק החיבוק הזה הוא מרגש אותי".
את המשפט הזה שמעתי מילדה בכיתה ז' לפני 9 שנים ומאז הוא מהדהד בי.
כמה מתיקות היתה שם. איזה עוגן היא קיבלה מהחיבוק שלהם.
ילדים רואים את ההורים שלהם רבים, מתוחים.
הרגעים של האהבה הרבה פעמים נסתרים.
המרחב הזוגי הוא אוויר הנשימה של הילדים,
כדאי שהם ינשמו קצת אהבה. זה נותן להם עוגן.
משקה את השורשים שלהם.
עינת נתן כתבה על כך שאנחנו הכי אוהבים לראות את הילדים שלנו חברים.
זה רגעי הנחת שלנו כשהם בשיתוף פעולה.
וכשהם ברע אחד עם השני, מעליבים באמת,
מחדירים חרב בנקודות רגישות, איך זה מכווץ את הלב.
היא כתבה שככה גם הילדים מרגישים מולנו
כשאנחנו יורדים אחד על השני. ציניים. רחוקים. זה מכווץ להם את הלב.
וכשאנחנו משתפים פעולה ואוהבים הלב שלהם מתרחב בשמחה.
לתת אהבה לנשימה.
לכל זוג יש את האיזונים שלו, מה רמת החשיפה שנכונה להם, ואיזה סוג מגע מתרחש ליד הילדים.
אבל לא משנה מה האיזון שלכם
שיהיה מגע. שתהיה אהבה. שידעו שאהבה מתבטאת במגע.
וגם אם זה מאולץ
ואתם ברגעים יותר קשוחים זוגית
אז ממש מתוך מודעות.
משקיעים כל כך הרבה בילדים,
בואו נשקיע גם את זה.
ניתן להם חיבוק לתפאורת החיים שלהם. חיבוק מאולץ, אבל חיבוק.
שיפגשו אמא מחובקת. אבא מחובק.
שיגדלו עם אמון בחיבוק של העולם. באהבה. עוגן לצמוח ממנו