בחיים לא היו מאמינים עליי

"אם הם היו יודעים מה אני חווה באמת, הם לא היו מאמינים".

אם הם היו יודעים במה אני צופה בלילות.

אם הם היו יודעים איזה חוויות חוויתי לפני חתונה.

אם הם היו יודעים שאני מתלבטת על הזהות המינית שלי.

הם היו מתאכזבים

זה לא היה מסתדר להם

הם לא היו מכילים את זה.

את המשפט הזה אני שומעת כמה פעמים בשבוע

ואני חושבת עליו הרבה

על העלמא דשקרא הזה

כאילו אם מישהי נראית סה"כ בטוב, אז מה זה אומר? שאין לה התמודדויות? שהכול פתור אצלה? מה הציפיות שלנו ממנה?

אני חושבת שזה קשור לתפיסה האינטואיטיבית שלנו, שאדם עובד ה' זה אדם שחי בטוב, שהקונפליקטים המרכזיים בחייו נפתרו, שחיי הלילה שלו תואמים את חיי היום וסך הכול הוא בהרמוניה כזו

ופספסנו את ההגדרה של ה' לצדיק

צדיק הוא אדם שנופל וקם

לא "בעבר הייתי", לא "כשהייתי מתבגרת",

אלא אלו הם חייו, נופל, נווווופל,

וקם

הוא אשקרה יודע לקום

לאדם יש שריר כזה שנקרא "שריר הלקום". השריר הזה יכול בקלות להיחלש, בגלל יאוש, יצר הרע, אין לי סיכוי יותר, אני נופל כל כך הרבה פעמים, כבר נטמאתי, מה זה משנה שוב, אולי אחרים מסוגלים לייצר שינוי אני לא, מאוחר מדי

אבל אדם שעובד על השריר הזה יודע שכל פעם אפשר לקום

לקום, לקוווווום

וזה הכשרון של הצדיק

הוא מתאמן בחדר כושר חזק חזק ומאמן את שריר הלקום שלו

ולכן כשמישהי משתפת אותי בהתמודדות שלה

זה אפילו לרגע לא מאכזב אותי

זה מרגש אותי, שהיא יודעת להגדיר – זו עבורי התמודדות

אני רוצה לעבוד עליה, לפתח את השרירים סביבה.

אני חושבת שלהכיל את עצמנו כאנשים עובדים, עם חולשות, זה מאפשר לנו להיות

שבורים

ומה יותר שלם מזה

כמה צמיחה יכולה להכנס בהסכמה להיות גם חסרה. וזה לגמרי תואם את מי שאני מבחוץ. כי מבחוץ אני נראית עובדת ה', ומבפנים, אני עובדת. עובדת קשה. כי כוח עז לך