קטעים על
אני חושבת שהגיע הזמן לכתוב הלכות פלאפונים לזוגות. הנה הצעה א. במציאות בריאה אין מה להסתיר אחד מהשני. לכן אין סיבה שיהיה קוד נעילה על
הרבה פעמים נכון בעיניי להוציא את התינוק מהחדר הורים. ילד צריך הורים אוהבים. והרבה פעמים הנוכחות שלו לא מאפשרת לאהוב. היא משאירה אותך בתפקיד האמא.
הַשַּׁבָּת יָרְדָה לְעִתִּים גַּם בִּימוֹת הַשָּׁבוּעַ עַל גַּלְגַּל וּקְעָרָה וּמִרְצֶפֶת עַל הַתּוֹךְ הַכָּמוּס, עַל קְלִפַּת מַעֲטֶפֶת עַל הַנָּגוּעַ בַּטּוֹב וּבָרַע וְעַל שֶׁאֵינֶנּוּ נָגוּעַ וְאֵלֶּה לֹא
מכירה את זה שאת יושבת ליד זוג ואיכשהו זה נהיה מביך להיות לידם? המגע, המבטים, הצפיפות – את פשוט מרגישה תקועה שם. אני חושבת שזה
“אני ממש אוהבת לבוא לחדר של ההורים שלי בבוקר ולראות אותם מחובקים. הם לא עושים שום דבר, רק החיבוק הזה הוא מרגש אותי”. את המשפט
ההגדרה ‘שומרת נגיעה’, או ‘לא שומרת נגיעה’, היא הגדרה מטעה. היא הגדרה דיכוטומית, שלא לוקחת בחשבון שהחיים מורכבים יותר. יש את מי ששומרת נגיעה, ולא
אנחנו נמצאים במרחב שמשדר לנו כמה פרדוקסים: הפרדוקס המיני הפוסט מודרני – מצד אחד המרחב שלנו הוא מרחב פור נו גרפי, מאוד מאוד מיני, מוחצן,
אשמח לשמוע מכם אילו תכנים תרצו לקרוא באתר, בקשות מיוחדות או הזמנת הרצאות. תוכלו למלא את פרטיכם ואשוב אליכם בהקדם:
