אף פעם לא מאוחר מידי

לפעמים יש תחושה שהילדים כבר גדלו לך מתחת לידיים, שהם כבר יודעים הכול, וחבל שלא דיברת איתם קודם. בטח הם עוקפים אותך בסיבוב בידיעות המיניות שלהם. אם רק היית עושה בזמן את 'השיחה', אם רק היית יוזמת, לא היית מפספסת את הרכבת

והאמת היא שונה לחלוטין

כי מה שלא היה לא היה אמור לקרות.

יש אלוקים בשמים, והוא כוון את הדברים ככה.

אולי אפשר להסיק מזה מסקנות

אבל בטח שאין מה לכאוב את מה שלא היה.

ותמיד, תמיד אפשר לפתוח פתחים חדשים.

שיחות, קשר, נושאים שלא עלו.

אפשר להתחיל שיחה ככה:

"חשבתי על זה שאף פעם לא דיברנו באופן ישיר על איך מגיעים ילדים לעולם ועל יחסים. בטח אתה כבר יודע הכול, אבל עדיין בא לי שנדבר על זה."

ואז את יכולה לשתף בידע פיזיולוגי, או בתפיסה הערכית שלך, או בתפיסה דתית על זה.

אפשר לפתוח שיחות גם בנושאים אחרים

"פתאום קלטתי שהעולם שלנו מוקף במלא גירויים מיניים, ולמרות שיש לך סינון בפלאפון בטוח ראית דברים מסויימים, ממש חשוב לי שנדבר על זה"

זה מדהים איך קשר יכול להתפתח גם בשלבים מאוחרים

איך אפשר לפתח שיחות עומק

דווקא בפרספקטיבה בוגרת. כשהם שותפים מלאים לשיחה ולמחשבות.

ילדים יכולים להשתמש בשיחה הזו גם כדי להתעצבן עלייך, לסגור חשבונות – "אמא, טוב שנזכרת באמת" "החברים שלי כבר הסבירו לי הכול". אבל גם להתעצבן זה חשוב. ולשוחח למה היה לך קשה, ולמה הוא היה זקוק. ולבחון – למה הוא זקוק כעת?

אני שומעת לפעמים נשים שמספרות שאמא שלהן לא דיברה איתן מעולם, אבל פתאום לאחרונה היא פתחה מולן משהו. והעיניים שלהן נוצצות. החיבור התחדש והעמיק. איזה מרגש לראות את זה.

אז אם הרגשת כבר זקנה מדי לשיחות כאלה, או שהילדים שלך גדולים מדי, או שחבל שגדלת בדור אחר, אולי ישבת וחיכית שהם יפנו מתישהו. הנה ההזדמנות שלך. פתחים חדשים בקשר עם ילדייך מחכים לך