בנים ופור נוגרפיה

"כל הבנים צופים בפורנוגרפיה"

כל כמה זמן יוצאת כותרת חדשה שמדברת על כמה בנים צופים בפורנוגרפיה.

הנתונים הם קשים: באמת כמעט כל הבנים פגשו בתכנים פורנוגרפיים

ורבים מהם ממשיכים לצפות.

אבל אני מסרבת להכנס ללחץ מהנתונים הללו.

לא בגלל שהם לא נכונים; הם נכונים.

לא בגלל שפורנוגרפיה זה סבבה; פורנוגרפיה זה רע מאוד.

אלא בגלל שאני חושבת שלחץ לא יועיל לנו.

הבנים (וגם הבנות, אבל זה לזמן אחר) גדלים למרחב מאתגר

שבו התכנים הפורנוגרפיים זמינים מאוד ומפתים מאוד.

לכן כמעט כולם יחשפו ורבים ירצו להמשיך לצפות.

את זה לא נוכל לשנות.

 אין לי מה לריב עם המציאות או לכעוס עליה.

(אפשר כמובן לכאוב אותה)

מה אני כן יכולה לעשות?

א. לדחות את גיל החשיפה הראשונה ולצמצם את הכמות במה שזה תלוי בי

ב. לתת לבנים שלנו גורמי חוסן כדי לצמצם את מידת הצפייה ואת השפעות הצפייה.

מה זה אומר?

א. להשתדל במה שאנחנו יכולים לצמצם צפייה ולדחותה. לשים סינון במחשבים ובפלאפונים. (זה לא יחסום לחלוטין, אבל זה יכול לדחות את הפעם הראשונה או לצמצם את הצפייה). לתת לילדים מיומנויות איך בוחרים סרט. לשוחח מה רואים ומה לא רואים אצל חברים. לשאול לגבי פלאפונים בבית הספר או מסכים אצל חברים. להסביר למה חשוב לנו לא לצפות בכל דבר.

ב. ליצור גורמי חוסן.

לפתח קשרים משמעותיים עם הילדים שלנו. זה נמצא גורם חוסן משמעותי שמצמצם את הצורך בפורנו.

ליצור קשר פתוח שבו מותר להיות חלש ולהודות בקשיים.

לשוחח על מיניות מטיבה ועל מיניות זולה ומחפיצה.

ליצור יכולת צפייה ביקורתית.

לשוחח על תכנים מיניים מפורשים, להסביר למה זה מפתה, ועם זאת מה המחירים הרגשיים המיניים והרוחניים

זה המון!

אנחנו לא חסרי אונים מול המציאות

אנחנו עושים אבחנה בין מה שאין ביכולתנו לשנות – המרחב הפורנוגרפי,

לבין מה שביכולתנו לשנות – תיווך, סינון תכנים וקשר – שם ניתן את כל הכוח וההשקעה,

וכמובן להתפלל ולהאמין בהם, שזה הבסיס להכול.