ילד שלא משתף

"הבת שלי אף פעם לא מדברת איתי על הנושאים האלה.

אני שיא הזורמת, פתוחה, יוזמת שיחות

אבל היא לא בעניין. הודפת. לא נפתחת.

מה עוד אפשר לעשות?"

וואו, בת שלא משתפת זה אחד הנפוצים והנורמליים

זה לא אומר שום דבר על טיב האימהות שלך!

למה?

א. כי מתבגרים הרבה פעמים זקוקים לספייס שלהם, בטח בכזה נושא, אינטימי. נורמלי שהם לא רוצים להחשף מולנו.

ב. אי אפשר למדוד את מידת הפתיחות שלנו לפי מידת הפתיחות שלהם. אנחנו משתדלים, והם – בוחרים את שלהם.

ג. בדרך כלל לכל מתבגר יש איזה שנתיים לפחות של הדיפות… אנחנו ממשיכים "לדפוק על הדלת". ייתכן שיהיה יום שהם יפתחו.

פעם נערה יקרה אמרה לי

ההורים שלי לימדו אותי הכול על מיניות, אבל אף פעם לא שיתפתי אותם שום דבר על זה

האמירה שלה הייתה לי ממש משמעותית

גיליתי דרכה כמה דברים:

א. מתבגרים לומדים מאיתנו גם בלי שהם משתפים בעצמם. האמירות שאנחנו זורקים לחלל האוויר, ההתייחסות לאירועים שקורים במרחב, מעצבים אותם

ב. יש מסרים שלא עוברים במילים, אלא בהוויה! אם הורים חיים באופן בריא, עם מודעות גוף, עם פתיחות פנימית, עם פתיחת לב. המסר הזה עובר.

ג. הם לא תמיד משחנשים, אבל הם סופגים!!

ולכן אנחנו לא מודדות "הצלחות" – האם היא שיתפה אותי? האם היא מספרת לי על כל התאהבות? האם היא מספרת לי כשנחשפה לתוכן מיני?

אלא עובדות על הלב שלנו, עושות השתדלות

לפתוח נושאים

לפתוח את הלב

להפחית שיפוטיות

להתייחס לאירועים סביבנו

לדבר על אחרים

להביא לה את הספר 'כל פלאייך' 🙂

מה היא תעשה עם זה?

תגדל, בדרכה!!