מתי יש יותר סיכוי שתתחילי לצאת להליכות: כשאת מרגישה שהגוף שלך חלוד, או כשהשמנת ממש? מתי יש סיכוי שתלכי לישון: כשאת עייפה, או כשאת מסיימת
ילד שלי, חופש זה זמן שיש בו יותר מסכים מתמיד. וזה כיף קצת להשתחרר ולראות. אבל פתאום חשבתי על זה שיכולה להיות גם חשיפה מטורפת
חשבתי שרק אני מינית יותר מאחרות. עסוקה בזה. שבטח כל החברות שלי שעסוקות בלימודים ובהדרכה הן מעל הדברים האלה. ורק אני, והפלאפון שלי, והראש הכחול
“איך כל זוג בני 16 עושים את זה ברכב שלהם באמצע הלילה, ואנחנו עדיין לא הצלחנו?!” מבחוץ זה נראה נורא פשוט מה הבעיה? ואז נכנסים
“מלחיץ אותי להוציא את הילד מהחדר, הוא יהיה רחוק מאיתנו, הוא ירגיש לבד בעולם” “הילדים שלנו באים אלינו למיטה בלילה, מה כבר אפשר לעשות ככה”
נסו לדמיין אישה לפני אלפי שנים, לפני המצאת המראה. מתי היא רואה את עצמה? כשהיא הולכת בבוקר לשאוב מים בבאר. היא מסתכלת בעצמה, בבבואה שלה
בלידה הראשונה שלי עשיתי הכנה ללידה טבעית בטירוף. כזו שאפידורל זה לחלשות וניתוח הוא האויב. הייתי מלאת בטחון בגוף שלי. בנשימות שלי. בתנועה שלי. הייתי
יש דברים שלא קורים בתהליך. חייבים לחתוך אותם וזהו. כמה שזה כואב. למחוק מספר של איזה אקס. לקנות פלאפון טיפש אם קשה לך השליטה במדיה.
כשהייתי בכתה ד’ היינו יוצאות תמיד לשחק חיי שרה במגרש. והייתי גרועה בזה, באמת. הייתי מפחדת מהכדור ומפחדת לתפוס ותמיד הייתי נפסלת מהר. ומאז צרוב
טריגר פגיעה מינית אנחנו לא אוהבים לחשוב על פגיעות מיניות בתוך המשפחה. אנחנו מעדיפים לתפוס את המשפחה כמקום בטוח, מוגן, היא הרי היציבות. וזה בריא.
אחד הפרטים התמוהים בהלכות נידה נקרא סימן היכר. אִם אוֹכְלִים אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ נִדָּה עַל שֻׁלְחָן אֶחָד צְרִיכִים הֶכֵּר בֵּינֵיהֶם, שֶׁיִּהְיֶה אֵיזֶה דָּבָר מֻנָּח עַל הַשֻּׁלְחָן
לך, שפתחת מייל אנונימי כדי לשתף בסוגיה שכל כך מטרידה אותך: אוננות. לך, שהגעת אליי מובכת עם עיניים ברצפה ופחדת מה אחשוב עלייך אחרי שאדע
אשמח לשמוע מכם אילו תכנים תרצו לקרוא באתר, בקשות מיוחדות או הזמנת הרצאות. תוכלו למלא את פרטיכם ואשוב אליכם בהקדם:
