
שעות מול המסך
“וואי מאור קשוח לי. קשוח לי השנה הזו, השעות מול המסך. אני רואה דברים שלא דמיינתי שאראה. אני כבר אדישה לזה. אני מרגישה שהנפש שלי

“וואי מאור קשוח לי. קשוח לי השנה הזו, השעות מול המסך. אני רואה דברים שלא דמיינתי שאראה. אני כבר אדישה לזה. אני מרגישה שהנפש שלי

“אני ממש אוהבת לבוא לחדר של ההורים שלי בבוקר ולראות אותם מחובקים. הם לא עושים שום דבר, רק החיבוק הזה הוא מרגש אותי”. את המשפט

לגדל בנות מפעיל אותי אחרת מאשר לגדל בנים. את השפה של הבנות אני מכירה יותר מדי טוב. כל אירוע חברתי שקורה להן מובן אצלי ישר

ההגדרה ‘שומרת נגיעה’, או ‘לא שומרת נגיעה’, היא הגדרה מטעה. היא הגדרה דיכוטומית, שלא לוקחת בחשבון שהחיים מורכבים יותר. יש את מי ששומרת נגיעה, ולא

זה שאת דוסית זה לא אומר שהגוף שלך לא עובד נורמלי. גם בתור דוסית כנראה שתכנים מיניים יסקרנו אותך. גם בתור דוסית כנראה שתרגישי משיכה

כתבתי אתמול על הניסיון שלנו להכחיש את סימני הגיל. לא להיראות מבוגרות. למה בעצם להיראות צעירה זה טוב? וכתבה לי Sara Elbaz Sahalo מילים פשוט

תארי לעצמך שאת הולכת עם הילדים לקניון (יהיו ימים). ואז מישהו שאת סומכת עליו אומר לך: שמעת? בקניון הזה מסתובבים ממש עכשיו עשרה פדופילים. תקחי

אנחנו נמצאים במרחב שמשדר לנו כמה פרדוקסים: הפרדוקס המיני הפוסט מודרני – מצד אחד המרחב שלנו הוא מרחב פור נו גרפי, מאוד מאוד מיני, מוחצן,

כשילד מסתיר ממך משהו זה הכי מעליב בעולם. זה יכול להיות דברים קטנים: משחק שהוא לקח מהגן בלי רשות. סרט שהוא ראה עם אחיו ולא
אשמח לשמוע מכם אילו תכנים תרצו לקרוא באתר, בקשות מיוחדות או הזמנת הרצאות. תוכלו למלא את פרטיכם ואשוב אליכם בהקדם: